העץ הנו גורם משמעותי במורשתו של עם ובעל תרומה רבה לסביבה, לנוף ולאסתטיקה. בשנים האחרונות הפכה ההגנה על עצים לחלק אינטגרלי מהתרבות הסביבתית של הציבור בישראל, והיא נעשית בעיקרה בשני מישורים: חקיקה וחינוך. משרד החקלאות ופיתוח הכפר מקיים זו הפעם החמישית את כנס העצים הבוגרים ("עתיקים"), אשר יתמקד השנה בחינוך לאהבה ולהגנה על עצים, בהכרתם ובמעורבות הציבור ותפקידו בשמירה על עצים בתהליכי תכנון ופיתוח.
הכנס במעמד שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד, מיועד לכלל הציבור הדואג לעתיד העצים בישראל, לאנשי חינוך, מורים וגננות, אזרחים שאכפת להם, נאמני טבע וסביבה, נאמני אילנות, אדריכלים, גננים, מנהלי מחלקות גנים, מדריכי טיולים ואישי ציבור.
הכנס מתקיים במסגרת הוועדה הבין-משרדית לטיפול בעצים בוגרים ולשימורם, שחברים בה משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד החינוך וקק"ל. הכנס יתקיים ביום רביעי, ה- 14 בספטמבר בין השעות 8:30 ל- 16:30 בקריה החקלאית בבית דגן (אולם כהן), ויוקדש לזכרו של שמריהו מרכס ז"ל, שהדריך וחינך דורות של גננים לאהבת עצים ולטיפוח הגינון והנוף והלך לעולמו השנה בגיל 93.
בישראל אלפי עצים בוגרים עתיקים וקדושים בשטחי הבר, בנוף, בשמורות, בצדי דרכים, בגנים ציבוריים ופרטיים, ובגינון העירוני וההתיישבותי. העצים מהווים את נוף הארץ זכר לעבר, סמל ההווה ותקווה לעתיד. אך עקב חוסר מודעות, עבודות פיתוח ונדל"ן וכן עקב הזדקנות העצים, כריתתם או חוסר טיפול בהם, מתנוונים חלק מהעצים.
רבים מאיתנו וודאי זוכרים את הקמפיין הציבורי להצלת פרחי הבר שהחל עוד בשנת 1956 ע"י החברה להגנת הטבע. ב- 1963 נחקק חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע שבמסגרתו הוכרזו שטחים רבים כשמורות טבע אשר בהן נאסר כל קטיף וכן הוגדרו ערכי טבע מוגנים כולל עצים ופרחים האסורים בפגיעה. גם אז היו שטענו שזו גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה, אך עזריה אלון, שהיה הרוח החיה בין ה"משוגעים לדבר", מספר שהשינוי החל בגני הילדים ובבתי הספר. השילוב המוצלח בין חוק למסע הסברה וחינוך הוביל אותנו להפסקת הקטיף של פרחי הבר.
אמנם הגנה על עצים הינה קשה יותר. החוק קיים שנים רבות, וכפי שצוין בתחילה, שלא כמו קטיף פרחי בר שקטיפתם הינה רצון רגעי להתענג על אגד הפרחים, בעצים מדובר לעתים על גורם "מפריע" לבנייה ולפיתוח או מהווה מטרד כפי שצוין.
חינוך מגיל צעיר של ילדים בגיל הרך, בגן ובבית הספר יכול להוביל לשינוי ולהקטנת הצורך בחוקים ובאכיפה. ילד שיגדל כ"אוהב עצים", שיכיר את העץ ותרומתו, יהיה אזרח בעל מודעות אחרת. כל התייחסותו לעצים תהיה מתוך כבוד והבנת תרומתם; אותם ילדים יהיו אזרחים, מהנדסים, אדריכלים וראשי ערים, יזמים ופוליטיקאים שיתנו יחס אחר לעצים.
בשנים האחרונות הולכת וגוברת הפעילות הציבורית להגנת עצי הרחוב. בזכות פעילות ציבורית ענפה ובזכות פעילותו של פקיד היערות במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ניצלו בשנים האחרונות מאות עצים עתיקים. המאמץ אינו לחינם - העצים, המקיפים אותנו כשאנו צועדים ברחוב, הם בין הגורמים העיקריים המשפיעים על החוויה ועל איכות החיים בעיר ובכלל. עצי הרחוב הם למעשה "נציגי היער", הטבע העירוני של כולנו. לא סתם נקראים עצי הרחוב בעגה המקצועית "יער אורבני", ההגדרה מבטאת את תפיסת העיר כמקום בו העצים מהווים מרכיב עיקרי.
ישראל גלון, פקיד היערות ומנהל המחלקה להנדסת הצומח במשרד החקלאות: "הרחובות בערים אינם רק צירי תנועה עמוסים במכוניות ובעשן, כי אם גם המרחב הציבורי הפתוח והחופשי, המשמש את אוכלוסיית התושבים כמרחב ירוק. על מנת להבטיח שתושבי מדינת ישראל, שאינם מתגוררים בהתיישבות הכפרית ייהנו גם הם מיער עירוני, אנו מפיקים את המדריך שיהיה עזר לכל רשות מקומית בישראל לטווח הארוך".
"עץ בן שבעים שנכרת - לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ איקליפטוס עבות, שקמה ישנה, חורש אלונים הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם, ולעץ בן מאה אין תמורה...". דברי דוד בן גוריון בעת הבאת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע אתרי לאום ואתרי הנצחה לקריאה ראשונה בכנסת.
שמריהו מרכס, שלזכרו הכנס, נולד ב-1918 בגרמניה ושם גם למד ועבד מספר שנים בגננות. לארץ עלה ב- 1936 במסגרת עליית הנוער. בשנותיו הראשונות בארץ שהה בקיבוץ גבעת ברנר ואשדות יעקב, ובשנת 1939 הצטרף לקיבוץ גשר שהיה אז על גדות הירדן, מול מפעל החשמל של רוטנברג. ב-1950, כשעבר קיבוץ גשר למקומו החדש, הקים שמריהו בליוויו של אדריכל הנוף יחיאל סגל את הגן בגשר - גן שזכה לכינוי "פנינה מבין הגנים הקיבוציים".
ב-1963 עזב שמריהו את הקיבוץ בשל נסיבות משפחתיות, ועבד שנים אחדות כגנן של בית ההבראה בקיבוץ כפר החורש. לאחר מכן השתלב בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות כמדריך בקיבוצים ובמושבים באזור חיפה והגליל המערבי. עם צאתו לגמלאות שימש שמריהו כיועץ גינון ברפאל.
שמריהו הקים והדריך דורות של גננים. מקצועיותו ונועם הליכותיו יצרו כלפיו יחס של כבוד וידידות באשר פנה. הוא נפטר השנה בגיל 93, מותיר אחריו שני בנים, גיורא וגבי, ובת נאווה, נכדות ונכדים וחברים רבים הכואבים את חסרונו.
וכדי שנבין את חשיבותם הרבה של העצים, הנה מקבץ של תועלות שהעצים מעניקים לנו. לקרוא ולהאמין!
• עץ אחד יכול לספוג בשנה 20 ק"ג אבק ו"לבלוע" 80 ק"ג תרחיפים, המכילים מתכות רעילות ככספית, ליתיום, עופרת וכדומה.
• עץ אחד מנקה, מסנן ומטהר 100,000 מ"ק אוויר מזוהם מדי שנה, מייצר 700 ק"ג חמצן, וקולט 20 טון פחמן דו-חמצני.
• עץ אחד מסייע להורדת הטמפרטורה בסביבתו בקיץ עד 4 מעלות.
• עץ אחד בקרבת הבית דומה לקיר אקוסטי - הוא בולם רעשים ומפחית את עוצמת הרעש.
• עץ בוגר, שקוטר גזעו כחצי מטר, נאמד בכ- 20,000 ₪.
• העץ משמש כ"חיק הטבע" למתגוררים בעיר. הוא מקשר אותנו לעונות השנה בהזכירו לנו את הפריחה, הלבלוב והשלכת.
• חלק מהחמצן באוויר שאנו נושמים, מיוצר על ידי צמחים. ללא עצים וצמחים לא היה ביכולתנו לנשום!
• עץ בוגר בסמוך לנכס מעלה את ערכו הכלכלי באחוזים רבים.
• עץ אחד עשוי לשמש בית לעשרות ציפורים.
• מערכת שורשים של עצים בוגרים עשויה להיות גורם ממתן באופן משמעותי ברעידות אדמה.
