ביהמ''ש העליון: למושב שהיה שותף ברכישת מקרקעין מעמד שונה

בית המשפט העליון קבע כי תביעת מושב חרות לזכויות במקרקעין שהשקיע ברכישתם ואשר נרשמו על שם הקרן הקיימת לישראל, תועבר להליך גישור.

בית המשפט הדגיש, כי למושב שהיה שותף ברכישת המקרקעין מעמד שונה ממושב שלא השקיע ברכישתם.

מושב חרות הינו אגודה שיתופית המסווג כ"מושב עובדים" (להלן "האגודה"). בשנות ה-50, האגודה נדרשה להקצות קרקעות לצורך הקמת משקים חקלאיים. במשבצת האגודה לא היתה קרקע מספקת, ובכדי להקצות חלקות מגורים ומבני משק נוצר צורך לרכוש קרקע חקלאית נוספת.

בשנת 1959 רכשה הקרן הקיימת לישראל את המקרקעין הנוספים והם נרשמו על שמה. מתוך השטחים שנרכשו הועברו 177 דונם של פרדסים לידי האגודה להשלמת נחלאות המתיישבים החדשים. שטח זה הושכר לאגודה על פי הוראות הסכם המשבצת החל על השטח (להלן "המקרקעין").

בשנת 1995 נתקבלה על ידי ממועצת מקרקעי ישראל החלטה מספר 727 המאפשרת מתן תמריץ של טובות הנאה כלכליות לחוכרים אשר ישיבו למינהל את הקרקע החקלאית שייעודה שונה.· ייעודו של חלק משטח המקרקעין היה עתיד להשתנות מחקלאות למגורים. האגודה פנתה למינהל בבקשה שיחיל על שטח זה את החלטה 727, כך שעם שינוי הייעוד תזכה לפיצוי כספי או בזכויות בניה בגין ביטול זכות החכירה. בקשת האגודה אושרה על ידי המנהל.

בשנת 2002 בוטלה החלטה 727 על ידי בג"צ. במקביל הדגיש בג"צ, כי ייתכן ובמקרים בהם השתתפו החוכרים בתמורה ששולמה עבור הקרקע שנרשמה על שם קק"ל, עולות זכויות החוכרים על אלה שהמדינה טוענת להן.

בית המשפט המחוזי קבע, כי בשום מקום לא נזכר, כי קיימת נאמנות של קק"ל עבור האגודה, או כי ניתנה לה מתנה על תנאי אשר תתבטל עם שינוי ייעוד המקרקעין. ההיפך הוא הנכון - הצדדים צפו אפשרות של שינוי ייעוד המקרקעין בעתיד והסכימו מראש, כי במצב כזה המקרקעין יוחזרו לידי קק"ל, היות והיא בעלת מלוא הזכויות במקרקעין, תוך מתן פיצוי לאגודה.

לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את טענות האגודה. האגודה הגישה לבית המשפט העליון, תובענה למתן סעד המצהיר, כי האגודה הינה הבעלים של %90 מזכויות הבעלות במקרקעין.

טענות האגודה (המערערת)

על פי עקרונות ההתיישבות, שהיו נהוגים בעבר, נאסר על האגודה וחבריה להיות בעלים באופן ישיר של מקרקעין המשמשים לחקלאות. לפיכך, נרשמו מלוא הזכויות במקרקעין על שם קק"ל, אך זאת מבלי לפגוע בזכויות האגודה במקרקעין ובנאמנות עבורה. לחילופין, עסקת רכישת המקרקעין היתה עסקת מתנה על תנאי, לפיה המקרקעין ישמשו לעיבוד חקלאי כחלק מנחלות חברי האגודה. עם שינוי ייעוד המקרקעין או גריעתם ממשבצת האגודה, מתבטלת עסקת המתנה והבעלות במקרקעין צריכה להירשם על שם האגודה.

לפיכך, טענה האגודה, על בית המשפט להצהיר, כי 90% מזכויות הבעלות במקרקעין הרשומות על שם קק"ל, נרשמו על שמה בנאמנות בלבד עבור האגודה, ומכוח ביטולה של אותה נאמנות יש להורות על תיקון המרשם באופן הבא: 90% מן הזכויות תרשמנה על שם האגודה ו- 10% מן הזכויות תרשמנה על שם קק"ל. לחילופין, לטענת האגודה, היא זכאית לקבל 90% מכל סכום שתקבל קק"ל, עקב שינוי הייעוד. לחילופי חילופין, האגודה זכאית לקבל, 27% משווי המקרקעין לאחר שינוי ייעודם.

טענות הקרן הקיימת לישראל (המשיבה)

קק"ל הינה בעלת מלוא זכויות הבעלות במקרקעין ואילו זכויות האגודה מתמצות בזכויות שהוקנו לה על פי הסכמי המשבצת שנחתמו מעת לעת.

במועד רכישת המקרקעין היה מקובל ונהוג להבחין בין הקרקע למחוברים וכך, בעוד שקק"ל נשאה בתשלום עבור מלוא ערך הקרקע, השתתפות האגודה בתשלום היתה ברכישת המחוברים בלבד.

החלטת בית המשפט

בעקבות הדיון בבית המשפט העליון, הצדדים הסכימו לקיים ביניהם הליך גישור באשר לפיצוי הכספי שישולם לאגודה בגין השבת המקרקעין עקב שינוי הייעוד.

· הוסכם בין הצדדים, כי הקרקעות שלגביהם שונה הייעוד, יושבו מיידית למדינה על מנת שתוכל לקדם את הליכי הבנייה והשיווק בהם.

· סכומים ששווים 27% מהתמורה שתתקבל יוקפאו עד לסיום הליך הגישור, ככל שיסתיים בהצלחה, או עד להכרעה בערעורים ככל שתידרש הכרעה.

· בית המשפט הדגיש כי השקעת האגודה ברכישת המקרקעין מקנה לה מעמד שונה מחוכר שלא השקיע ברכישתם.

העדכון מאת - ברית פיקוח