בדרך כלל אני קם לעבודה ברפת בשמחה, אך בשבועות האחרונים יש לי תחושה רעה בקשר לעתידו של הענף, עתידה של החקלאות ועתידה של מדינת ישראל - כי אני מוצא קשר בל ינותק בין קיומה של חקלאות חזקה, לבין קיומה וביצורה של מדינת ישראל.
כידוע, בעקבות "משבר הקוטג'", הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקמת ועדה לבחינת דרכים להוזלת מחירי מוצרי החלב לצרכן. מסקנותיה, אליהן מצטרפות הצעות משרד האוצר, הן: הפחתה במחיר החלב לרפתן של 25 אגורות לליטר; הפחתת מכס דרמטית על יבוא מוצרי חלב; קביעת מכסות חלב על ידי המחלבות, ולמעשה ביטול התכנון הלאומי של מכסות החלב.
הנה כך, בהרף עין, וזאת לאחר שרק לפני שבועות ספורים התקבל בכנסת חוק החלב, עלולה החלטה אחת פזיזה לגרום לקריסה של מאות רפתות בישראל.
זאת ועוד: בישראל יש כיום כאלף רפתות במגזר המושבי והקיבוצי, הפרוסות לאורכה ולרוחבה של המדינה, מיישובי גבול הלבנון ועד הערבה, מיישובי עוטף עזה ועד הבקעה והערבה, בנגב, בגליל וכן - גם במרכז הארץ. רפתות אלה נושאות חלק גדול בפרנסת יישוביהן, וקריסתן מי ישורנה.
מאז ימי ראשית הציונות ועד ימינו אנו ממש - היוותה החקלאות, בנוסף למקור פרנסה ואספקת מזון טרי, גם נדבך חשוב בקיומה ובביטחונה של מדינת ישראל (לפני הקמתה ולאחריה). בענף הרפת עובדים ישראלים רבים, בנים ובנות, ממשיכי הדרך, והענף מפרנס, על מעגליו השונים, כ-20 אלף משפחות בישראל.
הרפת הישראלית הנה מקור של גאווה ומצוינות בעולם כולו. מקצווי עולם באים חקלאים, מדריכים וחוקרים, ללמוד מאתנו כיצד מקיימים ענף מפואר בתנאים קשים (מדבור, מחסור במזון, מלחמה), וענף הרפת הישראלי הוא בבחינת אורים ותומים בין-לאומי. כל זה עלול לקרוס!
אנא עזרו לנו, בכל דרך שתמצאו לנכון, למנוע את קריסת ענף הרפת הישראלי.
הכותב - עודד ארקין, מנהל רפת דרום בקיבוץ גת (הטקסט מתוך מכתב שנשלח לנשיא המדינה)
