ועדת הכספים של הכנסת אישרה היום (ב'), צו של שר האוצר שנועד להעלות את המכס על ייבוא דגי אמנון. יו"ר הוועדה ח"כ משה גפני (יהדות התורה), התנה את אישור הצו בכך שהאוצר יעלה את המכס על שני שליש מסך ייבוא דגי האמנון, העומד על 7,500 טון בשנה. על ידי כך לדבריו, תמוזער הפגיעה בצרכנים מחד, ומאידך ויחוזק השוק המקומי. העלאת המחיר דורשת את אישור המליאה שכן על פי תקנון הכנסת, כל צו המונח על שולחן הועדה שלושה שבועות לפני תום המושב, מחייב זאת.
גפני אמר כי על-מנת להגן על הייצור המקומי, תוך הימנעות מהעלאת המחיר לצרכנים, היה על האוצר לסבסד את המגדלים בארץ ולא להעלות מיסים. גפני הסכים לאשר את הצו, רק לאחר שנציגי האוצר קיבלו את התנאי שהציב בפניהם, לפיו העלאת המכס לא תחול על 2500 טון דגי אמנון מיובאים (שליש מסך הייבוא).
כלכלנית ברשות המיסים, שירלי אביבי, אמרה שההחלטה על הצו באה לאחר בחינת הרפורמה במכסים בענף הדגה שבוצעה ב- 2005, שבגינה הופחתו המכסים על ייבוא דגים לישראל. "מבחינת תוצאות הרפורמה, עולה שהפחתת המכסים על דגים מיובאים פגעה קשות בייצור המקומי. שיעור המכס על ייבוא דגים לא עודכן מאז 2005 למרות שהלך ונשחק וזאת לעומת התייקרות עלויות הייצור בארץ, מגבלות על מים, התייקרות עלויות הגידול וכד'...כתוצאה מכך, אמרה אביבי, ענף המדגה בארץ מתקשה להתמודד עם היבוא של דגי אמנון קפואים מסין. אביבי ציינה עוד, שהעלייה במחירים לצרכן בעקבות העלאת המכס זניחה ועומדת על 16% ובמחיר – תוספת של 40 אג'". הצו קובע העלאת המכס על ייבוא 1 ק"ג דג אמנון מ- 11 ₪ ל- 15 ₪.
''החקלאות בישראל נמצאת תחת מתקפת טרור כלכלית"
ח"כ שי חרמש (קדימה), המשמש יו"ר השדולה החקלאית בכנסת, תמך באישור הצו ואמר ש''החקלאות בישראל נמצאת תחת מתקפת טרור כלכלית". בכך כיוון בין השאר, לכוונה להוריד מכסים על ייבוא חלב, מה שמהווה לטענתו, פגיעה בענף החלב בארץ. חרמש אמר, שאישור הצו חיוני ביותר להמשך קיומו של ענף המדגה בישראל, המרוכז בעיקר באזורי פריפריה שעיקר פרנסתם מבוססת על חקלאות ובכלל זה, על ענף המדגה.
ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי) הביע תמיכה באישור הצו ואמר, שיש להיענות לבקשת האוצר לצורך הדאגה לשני ערכים: 1. ערך הפריפריה – שכן גידול דגי האמנון מתבצע כל כולו בפריפריה: בגליל העליון, בעמק בית שאן, בעמק הירדן, בגלבוע וכד' ואם הצו לא יאושר, פירוש הדבר פגיעה ממשית בפריפריה. 2. ערך החקלאות – שאיננה רק מקור פרנסה, אלא מהווה ערך מרכזי בקיומנו כמדינה ריבונית, יהודית ודמוקרטית". אורלב הוסיף, ש"הפגיעה בצרכן זניחה ושולית ביותר".
חברי הכנסת יעקב אדרי (קדימה) ואורי אריאל (האיחוד הלאומי), קראו לשקול היטב את אישור הצו, שכן העלאת המכס, גם אם משמעותה התייקרות זניחה עבור הצרכן, היא עדיין משמעותית בעידן של התייקרויות במשק.
מנכ"ל משרד החקלאות יוסי ישי תמך באישור הצו וציין כי שלושים קיבוצים בפריפריה מתפרנסים מענף הדגה ועליהם יש להוסיף את המעגל השני והשלישי של הממיינים והמובילים וכו'. "משפחות שלמות מתפרנסות מהענף". אמר
מזכיר התאחדות יבואני הדגים, מנחם בר-און, התנגד נחרצות לכוונה לאשר את הצו וטען שהשפעת העלאת המכס על הייבוא תשפיע על התייקרות משמעותית יותר מאשר 40 אג' עבור הצרכן.
הישראלים מעדיפים דגי אמנון
על פי נתוני משרד החקלאות, בשנת 2010 צרכו הישראלים כ- 74,000 טון דגים, מהם כ- 24,000 טון מייצור מקומי וכ- 50,000 טון מייבוא (ברובו קפוא). הייצור המקומי של הענף (כ- 24,000 טון) נחלק לשלושה מקורות: חקלאות מים (מדגה) כ- 19,300 טון, דייג כ- 2,500 טון וחקלאות ימית כ- 2,200 טון.
לפי נתוני 2010, רוב הישראלים מעדיפים דגי אמנון (כ- 8,000 טון לשנה), במקום השני הקרפיון (כ- 6,500 טון לשנה), דניס (כ- 4,000 טון), בורי (כ- 2,500 טון), כסיף (כ- 1,000 טון), סרדין כנרת (כ- 400 טון), פורל (כ- 500 טון) ובאס (כ- 300 טון).
הצריכה המקומית של דגים לנפש נמוכה לעומת הצריכה במדינות אחרות, אך יחד עם זאת, היא לא השתנתה לאור המיתון וניתן לייחס זאת, ככל הנראה, למרכיבים הבריאותיים של הדגים. בישראל הצריכה הממוצעת לנפש היא, כ- 10 ק"ג בשנה לעומת מדינות הים התיכון שצורכות 20 – 40 ק"ג לנפש, יפן בה צורכים 60 ק"ג לנפש והאמריקאים שצורכים 6 – 7 ק"ג לנפש לשנה
