מאז התקבלה באפריל 2010 החלטת ממשלה על הפסקת הדיג בכנרת לשנתיים, נדון העניין רבות בתקשורת: לא רק בישראל אלא אף בעולם כולו. ההחלטה על השבתת הדיג מקורה בצורך להגן על הכנרת כמערכת אקולוגית ולאפשר התאוששות של הדגה שבה. בידיעה זו יפורטו הרקע להחלטה והשתלשלות הדברים שהביאה לאי-קיומה.
בשנים האחרונות חלה ירידה תלולה בשלל הדיג בכנרת, והוא הגיע למינימום של כל הזמנים בשנת 2008. בשנה זו היה שלל הדיג רק כ-10% מהשלל הרב-שנתי הממוצע. בלט במיוחד השלל הנמוך של אמנון הגליל: 8 טונות בלבד לעומת ממוצע רב-שנתי של כ-300 טונות (נתוני אגף הדיג). בשנים 2009 ו-2010 חלה התאוששות מסוימת, אך גם ב-2010 היה שלל הדיג של אמנון הגליל רק כחמישית מהשלל הרב-שנתי הממוצע. אמנון הגליל, המוכר גם בכינוי "מושט", הוא מין טבעי לאגם, בעל תפקיד מרכזי במארג המזון וערך מסחרי גבוה.
בדיון מקצועי של כ-30 מומחים מכל הארץ שהתקיים במרץ 2008 הייתה תמימות דעים שהסיבה העיקרית לקריסת דיג אמנון הגליל היא דיג יתר. דיג יתר פירושו סילוק דגים מהאגם בקצב גבוה מזה שמאפשר גידול מחדש שלהם, והוא תוצאה של השתכללות שיטות הדיג ושל הגברת מאמץ הדיג. הבעיה מחמירה מאחר שהדייגים משתמשים ברשתות שגודל העין בהן קטן מהמותר על פי חוק. גם הפרות אחרות של תקנות הדיג, כמו הרעלות דגים ודיג בבטיחה (בקעת בית צידה), מחריפות את המצב. בדיון הועלו גם נושא אכלוס הכנרת בדגיגי אמנון הגליל (פעולה המתבצעת מדי שנה ושמטרתה להגדיל את השלל), וכן השאלה אם קורמורנים הניזונים מדגים תורמים להפחתת שלל הדיג.
דיג יתר שמוביל לקריסת הדגה הוא תופעה מוכרת בימים ובאגמים בעולם כולו. הפתרון המקובל בעולם הוא השבתת הדיג לכמה שנים. דוגמאות לכך הן השבתות הדיג באגם האדום במינסוטה שבארה"ב, בנהר האלווה בקולומביה הבריטית שבמערב קנדה וכן בחופים המזרחיים של קנדה. בכולם קרס הדיג המסחרי, ובכולם השבתה מוחלטת עזרה לשיקומו. לאור קריסת הדיג בכנרת, ועל רקע הניסיון שנצבר במקומות אחרים ברחבי העולם, הומלץ על השבתת הדיג לשנתיים, שבמהלכן יקבלו הדייגים פיצוי כספי. במקביל תוכננה פעילות להרחקת קורמורנים מהכנרת. ההתנגדות להשבתת הדיג התעוררה מצד הדייגים, שחלקם הגדול לא מנהל ספרים ולכן לא יוכל ליהנות מהפיצוי המובטח.
המתנגדים להשבתה באו בטענות על כך שאכלוס דגיגי אמנון הגליל, שעלה והגיע ל-6 מיליון דגיגים לשנה בשנים 2002-1999, הוקטן בשנים שלאחר מכן. יש לציין כי כמות הדגיגים המאוכלסים אכן הוקטנה ל-2.5 מיליון בשנת 2005, וזאת בעקבות נתונים שהראו שהגדלת מספר הדגיגים המאוכלסים ל-6 מיליון לא הביאה לעלייה בשלל הדיג של האמנון. מאחר שהדגיגים לא שרדו בכנרת, לא היה טעם באכלוס כמות כה גדולה מהם. אנשי המקצוע הצביעו על גודלם הקטן של הדגיגים המאוכלסים (פחות מ-5 גר' לדגיג) כגורם לשרידותם הנמוכה, והמענה שהציעו היה אכלוס דגיגים גדולים יותר. מכיוון שדגיגים גדולים יותר הם גם יקרים יותר – חלה הקטנה נוספת במספר הדגים המאוכלסים. באכלוס האחרון שהתרחש באוגוסט 2010 היו אמורים לאכלס לראשונה דגיגים גדולים יותר, אך לא ברור אם הדבר אכן נעשה. עדיין מוקדם מכדי לראות תוצאות בשטח. בכל מקרה, לאכלוס הכינרת בדגיגים יש חיסרון משמעותי, והוא צמצום המגוון הגנטי (כי למיליוני דגיגים יש מספר מצומצם של הורים, שכולם מלהקת רבייה אחת). צמצום המגוון הגנטי פירושו עמידות נמוכה למחלות וכושר הסתגלות נמוך לשינויים סביבתיים. זוהי סיבה נוספת לצמצם את האכלוס של אמנון הגליל ולעודד גידול של אוכלוסיות טבעיות של מין זה.
רוב אנשי המקצוע סבורים שהשבתת דיג נחוצה ביותר כדי לאושש את הדגה בכנרת, וחשובה כדי לשמור על האיזון האקולוגי בה. לאחרונה חברו לדייגים אנשי מקצוע בעלי דעות מנוגדות, וגייסו למען מטרתם לוביסטים וח"כים. הם הצליחו לגרום לדחיית ההשבתה למועד שלא נקבע, וכעת דורשים מבג"ץ לבטלה כליל.
מהלך תפעולי חלופי שעומד כיום על הפרק, ושמטרתו להגן על הדגה באגם ולאפשר את התאוששותה, הוא הכרזה על אזור הבטיחה כעל שמורת טבע ימית. בשמורה כזו יחול בכל ימות השנה איסור מוחלט על דיג ועל כניסת כלי שיט ממונעים. ללא קשר להשבתה, הכנרת זקוקה באופן דחוף לאכיפה קפדנית של חוקי הדיג. טענה זו מושמעת כבר שנים רבות, אך עקב מחסור בכוח אדם – האכיפה ממשיכה להיות מוגבלת בהיקפה וביכולת ההרתעה שלה.
המאמר באדיבות "אקולוגיה וסביבה" כתב העת למדע ולמדיניות הסביבה: www.magazine.isees.org.il
