האתר המכונה מיני-ישראל צריך להיקרא מיני-מיני-ישראל. הרי כל ישראל כולה אינה אלא מיני-ארץ, מיני-מדינה. נכון שיש בה כמעט הכול, אבל בקטן. לאורכה זורם נהר הירדן. נהר? הוולגה, הריין, ובאזור שלנו הנילוס - אלה נהרות. אז מה אם הירדן הוא נהר קדוש? גם הגנגס. אלא שאחד מהם, ואנחנו יודעים מיהו, נחשב לנהר בשנים גשומות בלבד, וגם אז הוא בליגה ד' של הנהרות. אלה המחשבות שצפו אצלי כשעמדתי ליד גדר המתקן לניהול מים בעמק בית שאן.
האמורא ריש לקיש, בן הדור השני שפעל לפני כ-1,760 שנה, מצוטט בתלמוד הבבלי במסכת עירובין: "אם גן עדן בארץ ישראל הוא, בית שאן פִּתְחוֹ". הגדרה זו שבה ונאמרה מפי הסייר אשתורי הפרחי, לפני כ-750 שנה. בעיני דורנו הממוזג ההגדרה נשמעת מופרכת, משום שאין יודעים שבעמק הזה נובעים כ-30 מעיינות שתפוקתם השנתית כ-100 מיליון ממ"ק. זו כמות אדירה בהתחשב בכך שקיבלנו ארץ זבת חלב ודבש שהמים שלה הם בחסדי שמים, ראו ערך מפלס הכינרת. שנים של הזנחה, ואחר כך גם מחיר הפיתוח המואץ, גרמו לכך שבקושי יש נחלים, ואלה שישנם – מזוהמים. נחלי דמעות לא יטהרו את הקישון. רון חולדאי נאלץ לקפוץ למי הירקון כדי לשכנע את תושבי עירו שמימיו נקיים. הנחלים פולג ואלכסנדר, וגם הגעתון, מודים לנו על המחמאה כשאנו מכנים אותם נחל. מה הפלא שאנחנו נאלצים להשקיע בכסף, בתכנון ובעבודה את מה שמחסירים המשקעים, כדי לייצר מים.
אחת ההשקעות, ואיני מתכוון למתקני התפלה או למוביל הארצי, היא מתקן ניהול המים הנמצא לצד כביש 669 סמוך לקיבוץ שלוחות. בעיניי הוא מתקן למיהול מים, כי זה מה שעושים בו: מוהלים מים מליחים במים מתוקים כדי שיהיו ראויים לשימוש חקלאי. מי היה מאמין שעגבניות, הדרים, או ענבים, למשל, משביחים את טעמם ואת מתיקותם בזכות השקיה במים מליחים?
לצד הכביש נמתחות תעלות בטון צרות המוליכות מי מעיינות מליחים, בדרגות מליחות שונות, ממקום הנביעה אל המתקן. מקור המים הוא בשלושה מעיינות ידועים ומושכי קהל: עין מודע, עין חומה ועין מגדל. המים זורמים מאליהם, מגיעים אל המתקן שבו "מערבבים" אותם ומביאים אותם לרמה המבוקשת. מי "המוביל המלוח" - המתוח לצד כביש 90 בין טבחה לצמח, לאורך 22 ק"מ, שנועד לבלום את המלחת מי הכינרת - נשפכים לירדן ללא כל שימוש. כאן המים מביאים ברכה בזרימה המתמדת ומרעננים את חבל הארץ הלוהט והיבש. אם הוכיתם בשרב, ניתן לחלוץ נעליים וללכת לאורך התעלה המרכזית (מבין השלוש) ולהתרענן בפתחו של גן עדן.
* כתב וצילם: דודו דיין, מתוך ''טבע הדברים'' - גיליון מס' 187