יואב פרלמן * 25-5-2011
משנת 2009 מבצע מרכז הצפרות הישראלי סקר עופות דוגרים בערבה ובנגב, בתמיכת רשות הייעור האמריקנית (USFS). מטרות הסקר התלת–שנתי הן לייצר מסד נתונים מבוסס המתאר את חברת העופות הדוגרים בערבה, ובאמצעותו לתאר את מצב המערכות הטבעיות. מידע זה יסייע לגופים מקבלי ההחלטות לשמור בצורה טובה יותר על המערכות הטבעיות ועל המגוון הביולוגי באזור.
מאז קום המדינה, גדלה האוכלוסייה בערבה בקצב מהיר (מ–0 תושבים בשנת 1948 ועד לכ–7,500 תושבים כיום). עם התפתחות ההתיישבות התפתחו בקצב מהיר גם החקלאות והתשתיות. הפיתוח הביא לפגיעה קשה במערכות הטבעיות בערבה ולקיטוען. נוסף על כך התגברו השפעות השוליים של החקלאות על המערכות הטבעיות העוטפות את שטחי החקלאות (מינים זרים, מינים מתפרצים [מינים מקומיים שאוכלוסייתם מתרבה מאוד בגלל שינויים מעשה ידי אדם], פסולת, רעש, חומרי הדברה, תאורה, ציד על–ידי עובדים זרים ועוד).
גורמים אלו השפיעו בצורה ישירה ועקיפה על המערכות הטבעיות, וכתוצאה מכך חלה פגיעה מתמשכת במגוון הביולוגי בערבה. כיום, רוב המערכות הטבעיות באזור מושפעות משטחי חקלאות או מהתיישבויות סמוכות, או נמצאות תחת איום לפיתוח כזה. על פי דוח האיומים שפרסמה השנה החברה להגנת הטבע, תכניות הפיתוח של ממשלת ישראל ושל המועצות המקומיות באזור טומנות בחובן איום על רוב המערכות הטבעיות שנותרו בו.
רק זוגות בודדים
ייחודה של הערבה שהיא מורכבת מפסיפס של מערכות טבעיות, שכל אחת מהן תומכת במגוון ביולוגי ייחודי. חשיבותה רבה גם בשל היותה מקשרת בין הנגב, לסיני ולהרי אדום ומואב העשירים כולם במגוון ביולוגי, ובשל היותה ציר נדידה בין–לאומי חשוב ביותר לעופות.
מסקרים של מרכז הצפרות הישראלי עולה כי יש ירידה בגודל האוכלוסיות של מרבית עופות המדבר בערבה. לדוגמה, האוכלוסייה הישראלית של התחמס הנובי (Caprimulgus nubicus), עוף לילה מתת–מין אנדמי החי במלחות אשל ואֻכּם, נעלמה כמעט כליל. כיום היא מונה כ–15 זוגות החיים כולם במלחת סדום, המלחה האחרונה שנותרה בערבה. לשם השוואה, עד סוף שנות ה–80 דגרו בישראל מעל מאה זוגות של התחמס הנובי.
בשל סיבות אלו וכן בשל הידע המועט הקיים על אזור זה, נסקרה הערבה מכיכר סדום בצפון עד לאילת בדרום, החל מאביב 2009. שיטת העבודה נקבעה לפי פרויקטים דומים בעולם, וכללה חלוקה של האזור למשבצות בגודל 1/32 מעלה (כ–3X3 קילומטר). במהלך מאות ימי עבודה אסף צוות סוקרים מיומן נתונים רבים בעלי ערך על אוכלוסיות העופות הדוגרים.
בעונת 2009 לבדה נצפו 161 מיני עופות שונים, ביניהם מספר מינים נדירים ביותר כגון אלימון (Alaemon alaudipes). עפרוני יפהפה זה נכחד מהנגב, וכיום רק זוגות בודדים דוגרים בערבה. נוסף על כך, בוצע מיפוי של שימושי קרקע עדכניים, ונסקר מצב המערכות הטבעיות לפי מדדים סביבתיים שונים. האיומים התכנוניים קובצו בדוח המסכם את שנת 2009. במסגרת הסקר הושם דגש על שמירת מערכת טבעית שחשיבותה הביולוגית לא הייתה ידועה לפני כן - מערכת הנחלים החוליים הפנימיים ומישורי הצרירים (מישורי חמאדה).
תחת איום
המסקנות הראשוניות מצביעות על מספר מערכות טבעיות חשובות וייחודיות הנמצאות תחת איום וזקוקות להגנה משמעותית:
מלחת סדום - המלחה האחרונה בישראל, בית הגידול היחידי של התחמס הנובי, נמצאת ללא הגנה סטטוטורית ונמצאת כולה תחת איום מיָדי לפיתוח חקלאי.
סוואנות שיטים - בית הגידול היחידי של סבכי השיטים (Sylvia leucomelaena). חלק מסוואנות השיטים מוגנות כשמורות טבע מוכרזות (בהן שמורת שיזף, ששטחה כ–50 אלף דונם, ושהוכרזה רק לפני כשנה, ושמורת צבי השיטים סמוך ליטבתה ששטחה כ–4,000 דונם). יש להגן על סוואנות השיטים שאינן מוכרזות, ששטחן כעשרת אלפים דונם.
חולות נודדים - מערכות בעלות חשיבות למגוון מיני זוחלים ומכרסמים (אנדמיים) הנמצאות תחת איום כרייה וחציבה, לדוגמה חולות סמר.
מישורי צרירים ונחלים חוליים - בית גידול חשוב למספר מיני עופות דוגרי קרקע, וביניהם האלימון, מיני קטות ועפרונים נוספים.
נוסף על כך, מפורטות בדוח השנתי המלצות ספציפיות לשימור מיני העופות הנדירים והרגישים ביותר בערבה - אלימון, סבכי השיטים ותחמס נובי.
הדוח המסכם את עונת השדה הראשונה פורסם בתחילת 2011, וכבר מניע תהליכים מרחביים לשמירת טבע. בשנת 2010 המשיכה עבודת השדה בערבה והורחבה גם למרחב ניצנה–שִבטה במערב הנגב. בסוף שנת 2011 יתפרסם דוח מסכם לפרויקט כולו, ואנו מקווים שהוא יסייע לשמירה טובה יותר על המערכות הטבעיות בערבה ובנגב.
* הכותב, יואב פרלמן - מרכז הצפרות הישראלי, החברה להגנת הטבע.
המאמר באדיבות "אקולוגיה וסביבה" כתב העת למדע ולמדיניות הסביבה: www.magazine.isees.org.il