השרפה בכרמל שפרצה בתאריך 2 בדצמבר 2010, הפכה תוך שעות ספורות לשרפה הגדולה ביותר בתולדות ישראל. במהלך השרפה עלו באש כ-5 מיליון עצים בשטח המשתרע על כ-35,000 דונם – 31,000 דונם של חורש טבעי וכ-4,000 דונם של יער שניטע על-ידי קק“ל. גודלו של השטח שנשרף, מותם של 44 אנשי כוחות הביטחון, פינוי של כ-17,000 תושבים מביתם והזדקקותה של מדינת ישראל לסיוע בין-לאומי לכיבוי השרפה – כל אלה הכתירו את שרפת היער בכרמל כאסון הטבע הגדול בתולדות מדינת ישראל. האירוע החריג הוא גם הזדמנות לשפוך אור על הגידול במספר השרפות בארץ ובעולם ולהביט על המציאות האקלימית המשתנה ועל מערכת הגומלין המתקיימת בינה לבין שרפות יער.
ניתן להתרשם מגודלה הייחודי של השרפה כאשר משווים אותה לשרפות הגדולות הקודמות בכרמל (מעל ל-500 דונם). בשנים 1974-2006 נשרפו בשרפות גדולות בכרמל כמעט 28 אלף דונם. השטח שנשרף בשרפה האחרונה גדול מסך כל השטחים שנשרפו במשך למעלה מ-30 שנה. השרפות הגדולות ביותר בשנים אלו היו קטנות מהשרפה הנוכחית בסדר גודל אחד (5,124 ו-5,039 דונם בשנים 1989 ו-1998 בהתאמה) [1]. היסטוריית השרפות בכרמל מדגימה סטטיסטיקה נפוצה בשרפות יער – 5% מהשרפות אחראיות ל-95% מהשטח השרוף. בשל איבוד שליטה של אנשי הכיבוי, השרפות הגדולות הופכות לעצומות בגודלן.
התמונה המצטיירת בישראל ובעולם היא של עלייה גם בתדירות השרפות וגם בגודלם של השטחים הנשרפים. בוועידת אמנת האקלים של האו“ם (שנערכה בקנקון שבמקסיקו, בימים שבהם השתוללה השרפה בכרמל) דווח כי מספר השרפות שפרצו בעולם בשנים 2001-2010 היה כפול מזה שבעשור שלפניו. תופעה זו בולטת למשל במערב ארה“ב, שם התארכות הקיצים והתחממותם הביאו להגדלת משכה ועוצמתה של עונת השרפות. כאשר משווים בין טווח השנים 1970-1986 לבין 1986-2006, רואים עלייה של 400% במספר השרפות הגדולות באזור, ושל 600% בגודל השטחים שנשרפו [3]. כתוצאה משינויי אקלים ניתן לצפות לעלייה בשכיחות אירועים קיצוניים (כגון בצורת סתווית) התורמים לעוצמת השרפות ולתדירותן. עם זאת, לפחות בישראל שרפות פורצות על פי רוב כתוצאה ממעשה ידי אדם. לפיכך יש לפעול להקטנת תרומתו של הגורם האנושי כדי להפחית אבדן יערות ופליטות פחמן דו-חמצני.
הקשר בין התחממות האקלים לתדירותן של שרפות, לעוצמתן ולמשכן הוא מובן, אולם קשרי הגומלין בין אקלים לשרפות מתקיימים גם בכיוון ההפוך. לשרפות יש השפעה על מזג האוויר ועל האקלים בטווחי זמן שונים ובסקלות מרחביות שונות. בטווח הקצר, בערת עצי יער יוצרת מסך עשן החוסם את אור השמש וגורם לעננות. בשל נוכחות חלקיקי האפר באטמוספרה, אור השמש נבלע בה, דבר הגורם להתחממותה בסביבת חלקיקי האפר. בקנה מידה גדול, תופעה זו עשויה להשפיע על מזג האוויר, על הטמפרטורה ועל כמות הגשמים.
ההשפעה העיקרית וארוכת הטווח של שרפות יער היא הפיכת חלק ניכר מהביומסה של העצים לפחמן דו-חמצני, גז חממה התורם להתחממות אקלים כדור הארץ. הפחמן הדו-חמצני שעולה לאטמוספרה הוא בעל טווח השפעה רחב. על אף חוסר ודאות לגבי גודלם של משתנים רבים, לפי מדידות הנערכות על-ידי מכון ויצמן למדע מוערך כי השרפה בכרמל שחררה לאטמוספרה בין 350 ל-500 אלף טון פחמן דו-חמצני. בהיעדר נתונים על שיעור ספיחת פחמן דו-חמצני בעצי חורש טבעי, הוא מתבסס על מדידות שבוצעו בהנחייתו, שלפיהן דונם אחד של יער אורנים ים תיכוני מסלק מהאטמוספרה כ-840 ק“ג פחמן דו-חמצני בשנה, ומניח כי זהו סדר הגודל לכמות שספחו העצים שנשרפו. הנחות נוספות לצורך החישוב הן שגילם של היערות הנטועים בכרמל הוא כ-50 שנה, שהשטח שנשרף מתפרס על כ-35,000 דונם, ושלמעלה מ-60% מהפחמן נותרה מוגנת מתחת לפני האדמה או בתוך עצים מתים. הכמות המחושבת מהווה לפחות מחצית האחוז (בין 0.5%-0.8%) מפליטת הפחמן הדו-חמצני השנתית “הרגילה“ בישראל שמקורה בצריכת אנרגיה (70-60 מיליון טון פחמן דו-חמצני). אין בכך לרמוז כי השרפה הייתה קטנה, אלא להצביע על ההשפעה העצומה של צריכת האנרגיה היום-יומית שלנו: זו מייצרת מדי שנה כמות פחמן דו-חמצני השקולה לכ-160 שרפות ענק בכרמל. עם שרפות יער או בלעדיהן, תרומתה של ישראל לפליטת הפחמן הדו-חמצני לאטמוספרה היא קטנה.
למרות זאת, זיהום האוויר והאקלים אינם מכירים בגבולות מדיניים. מסיבה זו עלינו להתייחס לשרפות בהקשר העולמי. שרפות יער היו אחראיות לפליטת כ-4 מיליארד טון פחמן דו-חמצני בשנת 2009, וזאת לעומת כ-30 מיליארד טון של פחמן דו-חמצני ששחררה האנושות כתוצאה משרפת דלקים מאובנים [2]. חשוב לציין כי חלק ניכר משרפות היער בעולם הן תוצאה של פעולות אדם, שהעיקרית מביניהן היא הפיכת יערות לשטחים חקלאיים.
למרות מגמת העלייה בעוצמתן ובמשכן של השרפות אין למהר ולהסיק שיערות תורמים להתחממות הגלובלית, שכן לעצים יכולת קליטה גבוהה של פחמן דו-חמצני. יערות העולם קולטים מדי שנה כ-9 מיליארד טון של גז החממה, ערך הקרוב לשליש מפליטת הפחמן הדו-חמצני שמשחררת כל האנושות כתוצאה מצריכת אנרגיה, וגבוה בהרבה מהכמות המשתחררת בעקבות שרפות יער [2]. ספיחת הפחמן הדו-חמצני על-ידי יערות העולם מביאה להאטת קצב שינויי האקלים ולהארכת הזמן העומד לרשותנו להיערכות לשינויים אלו. איננו יכולים להרשות לעצמנו לאבד או לצמצם גורם ממתן זה על-ידי שרפות המכלות שטחי יערות חשובים.
הכתבה באדיבות "אקולוגיה וסביבה" כתב העת למדע ולמדיניות הסביבה: www.magazine.isees.org.il
