מערכת פורטל החקלאות 22-1-2011
מחלת הכלבת ידועה ונפוצה בכל חלקי העולם מאז שחר ההיסטוריה האנושית. המחלה הינה חשוכת מרפא ונגרמת על ידי נגיף. מרגע הופעת סימנים קליניים ראשונים בבני אדם או בבעלי חיים, אין אפשרות להציל את החולה, והמוות הנו ודאי ומוחלט.
נגיף הכלבת פוגע בכל היונקים, ומועבר ברוק, בעיקר על ידי נשיכה. ניתן למנוע את המחלה בבעלי חיים בחיסון הניתן מבעוד מועד, ובבני אדם באמצעות חיסון לאחר חשיפה לנגיף. את החיסון פיתח לואי פסטר והאדם הראשון שחוסן הוא ג'וזף מאייסטר, בצרפת, בשנת 1885.
ישראל והמדינות השכנות נגועות במחלת הכלבת. אי לכך, יש צורך לטפל בכל שנה במאות אנשים אשר נושכו או נחשפו למגע עם בעלי חיים נגועים או חשודים כנגועים במחלת הכלבת.
בשנתיים האחרונות אנו עדים להתפרצות של מחלת הכלבת, בעיקר בכלבים בצפון הארץ, אך גם במרכזה, זאת לאחר מספר שנים בהן מספר מקרי הכלבת בישראל נשמר קבוע יחסית.
במהלך שנת 2009 התגלו בישראל 58 מקרים שונים של בעלי חיים הנגועים בכלבת, מתוכם 32 כלבים. בשנת 2010 התגלו 53 מקרי כלבת, מהם 23 בכלבים. מתחילת שנת 2011 נתגלה מקרה אחד בתן בעמק בית שאן ומקרה אחר בעגלה בקיבוץ אשדות יעקב.
רוב המקרים התגלו בצפון הארץ, חלקם בסמיכות לגבולות עם סוריה ולבנון, חלקם בלב הגליל ובצפת. כתוצאה מכך, ננשכו אנשים רבים, שנאלצו לקבל זריקות למניעת התפתחות המחלה. לשם השוואה, בשנת 2008 כולה התגלו בישראל 12 מקרי כלבת, בשנת 2007 התגלו 15 מקרי כלבת ובשנת 2006 התגלו 9 מקרים של המחלה.
מידע על מחלת הכלבת
שאלות ותשובות על מחלת הכלבת