פרופ' דן יקיר, מכון וייצמן * 28-12-2010
עיקר תשומת הלב בעקבות השריפה הגדולה בכרמל, הופנתה, באופן טבעי, לאובדן חיי האדם, לחוסר אמצעי לחימה באש, ולמערכת שקרסה. אבל שריפות היער - בארץ ובעולם - הן בעלות חשיבות והשלכות סביבתיות, קצרות וארוכות טווח.
בטווח הקצר, בעירתם של עצי יער יוצרת עשן החוסם את אור השמש ותורם לעננות אשר בגלל נוכחות חלקיקי האפר בולעת את אור השמש - במקום להחזירו - דבר הגורם להתחממות האטמוספירה בסביבתם. בקנה מידה גדול, תופעה זו עשויה להשפיע על מזג האוויר, הטמפרטורה וכמות הגשמים.
העשן מכיל גם ננו-חלקיקים אשר חודרים למערכת הנשימה ומזיקים לה. שריפות יער יוצרות גזים רעילים כמו מתאן, פחמן חד-חמצני וחנקות. אך לבסוף, כאשר העשן מתפזר והחלקיקים שוקעים, נגלה כי למעשה היער "הפך" בעיקר לפחמן דו-חמצני - גז החממה אשר תורם להתחממות אקלים כדור-הארץ. הפחמן הדו-חמצני מתערבב היטב באטמוספרה, עובדה שמוליכה אותנו מהשפעה מקומית וקצרת טווח - להשפעות גדולות וארוכות טווח.
בהתבסס על מדידות שביצענו, דונם אחד של יער אורנים ים-תיכוני מסלק מהאטמוספרה כ-840 קילוגרם פחמן דו-חמצני בשנה. אם ניקח בחשבון כי גילו של היער הוא כ-50 שנה, כי השטח שנשרף מתפרס על כ-40 אלף דונם, וכי למעלה ממחצית מהפחמן נותרה מוגנת מתחת לפני האדמה או בתוך עצים מתים, אפשר להעריך כי השריפה שחררה לאטמוספרה קרוב ל 500 אלף טונות של גז החממה (יותר מהכמות שנקלטת במשך שנה שלמה בכל היערות בארץ).
זה נשמע הרבה, אך למעשה, כמות זו מהווה כמחצית האחוז מפליטת הפחמן הדו-חמצני השנתית "הרגילה" בישראל, הכרוכה בצריכת אנרגיה. אין בכך לרמוז כי השריפה הייתה קטנה, אלא להצביע על ההשפעה העצומה של צריכת האנרגיה היום-יומית: זו מייצרת מדי שנה כמות פחמן דו-חמצני השקולה לכ-150 שריפות ענק בכרמל. עם שריפות יער או בלעדיהן, תרומתה של ישראל לפליטת הפחמן הדו-חמצני לאטמוספרה היא קטנה. ובכל זאת, ישראל היא חלק מהכפר הגלובלי, וזיהום האוויר והאקלים אינם מכירים בגבולות מדיניים.
היערות - חברים חשובים
מסיבה זו, עלינו להתייחס לשריפות בהקשר הגלובלי. רשת המחקר העולמית, שמעבדתנו חברה בה, מנטרת את רמת גזי החממה באטמוספרה, ובאחרונה פרסמה נתונים לשנת 2009: בשנה זו שיחררה האנושות קרוב ל-30 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני כתוצאה משריפת דלקים מאובנים. נתון זה אינו כולל את השפעת היערות, הבאה לידי ביטוי בשתי צורות.
ראשית, כפי שאנחנו יודעים, יערות נשרפים בהיקפים גדולים, לא רק בישראל, ולרוב בעקבות סיבות טבעיות - כמו ברקים. אבל חלק ניכר משריפות היער הוא שלב בהפיכת יערות לשטחים חקלאיים בידי אדם. בעבר, היו אלה האירופים והאמריקאים שביראו יערות ביבשות אלה. בימים אלה מתחולל תהליך דומה בארצות הטרופיות. התוצאה של שריפות יער אלה היא פליטה נוספת של כארבעה מיליארד טונות פחמן דו-חמצני מדי שנה.
אבל - וכאן מגיעות הבשורות הטובות - כפי שהזכרנו, היערות קולטים כמות גדולה מגז החממה הבעייתי, ובאופן מפתיע, התברר כי הערך שמצאנו עבור קליטת פחמן דו-חמצני ביערות בישראל, נכון בממוצע גם לגבי כל יער אחר ברחבי העולם. החישוב מראה לפיכך כי יערות העולם קולטים מדי שנה כ-9 מיליארד טונות של גז החממה. ערך זה הוא קרוב לשליש מפליטת הפחמן הדו-חמצני שמשחררת כל האנושות כתוצאה מצריכת אנרגיה, וגבוה בהרבה מהכמות המשתחררת בעקבות שריפות יער.
לכן, אפשר לומר כי היערות הם ידיד גדול וחשוב בדרכים רבות מכפי שאנו בד"כ מעלים בדעתנו. היערות בישראל, המנוהלים במסירות על-ידי אנשי היעור של הקק"ל, מדגימים את הפוטנציאל שבהרחבת היערות גם לאזורים יבשים - המהווים כ-18% משטח היבשות - ומשמשים דוגמה עבור מדינות אחרות המצויות באזורים יבשים.
* הכותב - פרופ' דן יקיר, איש המחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה במכון ויצמן למדע וחבר הוועד המנהל של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה.
הידיעה באדיבות "אקולוגיה וסביבה" כתב העת למדע ולמדיניות הסביבה: www.magazine.isees.org.il