מערכת פורטל החקלאות 7-12-2010
מחקרים וניסיונות רבים נערכו בשנים האחרונות במימון מו"פ צפון (מחקר ופיתוח צפון), במכון המחקר מיג"ל והנהלת ענף המרעה של משרד החקלאות, בנושא צמצום תופעת שריפות על ידי רעיית עדרי בקר וצאן באזורי חורש ושטחים פתוחים.
תוצאות המחקרים בעיקר לאחר מכת השריפות הובאו לנציגי קרן קיימת לישראל, רשות שמורות הטבע ורשות הגנים הלאומיים, על ידי ארגון מגדלי הבקר לבשר במרעה, מו"פ צפון וחוקרים ממשרד החקלאות, אך עד כה, למרות הנזקים הכלכליים ונזקי איכות הסביבה לא נעשו צעדים משמעותיים בעניין.
חיים דיין, מנכ"ל ארגון מגדלי הבקר לבשר אומר, כי תוצאות מחקרים דומים שנעשו בחו"ל הביאו את ממשלת צרפת והשוק האירופאי המשותף לתמיכה בגידול עדרי בקר באזורים נרחבים בהם נגרמו שריפות וכי התועלת במיגור תופעת השריפות והתמיכה באיכות הסביבה ושטחים פתוחים ירוקים הצדיקה תמיכה זו.
דיין אומר, כי בדרך כלל מועלות הצעות לפתרונות יקרים מידי ומאוחר מידי, במקום לפנות לפתרונות הזולים והטבעיים אשר מונחים לפני שרי הממשלה והארגונים הירוקים. המחקרים מוכיחים כי על ידי ממשק נכון ומבוקר, ניתן לשנות את פני השטח על ידי רעיית עדרי בקר וצאן ובכך לגרום לפחות שריפות, לעיכוב התפשטותן ולמניעת נזק לחורשים וצמחיה אשר שחזורם אורך שנים רבות לאחר השריפות.
"עוצמת השריפות היא תוצאה של כמות החומר האורגני בשטח, היובש ועצמת הרוח, כאשר על כמות החומר האורגני ניתן לשלוט. עדרי הבקר מדללים את הצומח העשבוני בעיקר בעונות היובש ובכך נמנעות שריפות והתפשטותן המהירה על ידי הרוחות. בשטחים פתוחים וחורשים בעמק יזרעאל ובאזורי חוף הכרמל והגליל העליון הוכחו המלצות אלו כמוצלחות ביותר" אומר דיין.
ממחקר שמומן על ידי הנהלת ענף המרעה במשרד החקלאות (נערך על ידי החוקרים דידי קפלן, ד"ר מריו גוטמן, רואי גוטמן ומיכאל וינברגר) עולה, כי חשיבות הרעייה ככלי ממשקי ביער, היא הסרת הצומח העשבוני לקראת עונת השריפות, מחודש מאי ועד סוף אוקטובר. התקדמות האש מותנית בתנאי אקלים של רוח ולחות נמוכה יחסית ובחומר דליק עדין וכי נוכחות חומר דליק עלולה להוליך את האש גם בתנאי אקלים פחות מתאימים לשריפות. המחקר מראה כי נוכחות של בקר וצאן המכלים את החומרים הדליקים מונעים שריפות או התפשטותן.
במחקר נוסף שנערך ביער שגב, בגובה של 1000 מ' מעל פני הים בו יורדים כ- 600 מ"מ גשם. המחקר נערך בארבע חלקות יער בנות ארבע שנים, של יער מעורב בעצי אורן ברוטיה, אלון תבור, חרוב מצוי ואלת המסטיק. הרעייה התנהלה בשני מחזורי רעייה ברווח של כחודש, מחזור חורפי ומחזור אביבי, עדר הכולל 90 ראשי בקר עבר בכל מחזור בכל ארבע החלקות בסדר קבוע. הטיפול נעשה במשך שנתיים רצופות.
בשנת המחקר הראשונה נערכו צילומים לפני תחילת הרעייה (פברואר) ולאחר סיום עונת הרעייה (יולי). בשנתו השנייה של המחקר, הצילומים נערכו רק לאחר סיום עונת הרעייה (יולי). מטרת הצילומים הייתה לאמוד האם עדר הבקר מזיק לעצים ומה מצב העשבייה. מבחינת הצומח העשבוני נמצא, כי לאחר עונת הרעייה המוקדמת, חוזרת הביו-מסה לרמה המהווה סכנה של שריפות. כלומר, הרעייה בחודשים פברואר מרץ לא הספיקה לכלות את כל העשבייה. הצילומים והבדיקות הוכיחו כי אין נזק לעצי האורן ונזק קטן לעצי האלון. הרעייה המאוחרת הסירה את רוב הצומח העשבוני והותירה שטח עם כמות צומח עשבוני הפחותה מ-100 ק"ג חומר יבש לדונם. כמות זו נחשבת למחסום מפני התפשטות מהירה של אש.
כמו כן נבדקו המינים העשבוניים ונמצא עושר גבוה של מינים עשבוניים (כ-100 מינים) המלמד על יציבות בית הגידול. נראה כי עומס הרעייה הוא מתון ולא פוגע ביציבות בית הגידול.
מחקר שערכו ד"ר מריו גוטמן, ד"ר אריה ברוש וסטיבן רוטמן בחורשים טבעיים בגליל הראה, כי באזור שבו משאב אדמת המרעה נמצא בחוסר, קיים פוטנציאל ייחודי להעלאת לחץ הרעייה של בעלי החיים וכי רעייה משותפת של פרות ועיזים בחורש הטבעי בגליל עשויה להגביר את ייצור הבשר ליחידת שטח, לתרום לפתיחת החורש ולהקטנה של סכנת שריפות.
מחקר נוסף, שנעשה על ידי עמוס הרפז מקק"ל ומומן על ידי הנהלת ענף המרעה במשרד החקלאות, בדק אזורי מרעה וחורש באזור הגליל והגולן הוכיח, כי ישנה תועלת בשילוב מרעה ויער, וכי התועלת ליערנים הינה בסיוע בגיזום ודילול, פיקוח ושליטה.
אספקטים נוספים לסיוע רעיית בקר באזורי חורש ויערות, הינו דילול היער אשר יוצר בכך אזור אשר יכול לשמש למטרות תיירותיות: מחקר של דידי קפלן, מרשות שמורות הטבע ביער אודם, מחזק עניין זה. שמירה על יערות ברעייה מבוקרת ההופכת את היער למקום אטרקטיבי יותר למטיילים. המחקר ביער אודם שהינו שמורת טבע בצפון הגולן, משתרע על כ- 13,000 דונם, בגובה ממוצע של 950 מ' מעל פני הים. רוב העצים הם מסוג אלון מצוי (75%) והשאר עוזרד ואלה א"י. ביער קיימת רעייה חזקה של בקר לאורך זמן.
1,900 ראשי בקר רועים על פני שטח כולל של 45,000 דונם בצפון הגולן, שיער אודם הוא חלק ממנו. ביער נעשו במקביל לרעיית הבקר טיפול של דילול בחלק מהחלקות.
במחקר נמצא, כי שילוב של דילול ורעיית בקר תורם להתעבות העצים ובכך מקדם את תהליך של הפיכת החורש ליער פתוח יותר. היער המדולל נשמר פתוח יותר בזכות הרעייה המתמשכת, דבר שגם מגביר את משיכתו למטיילים.
גם במחקר שנערך בחוות הבקר כרי דשא של משרד החקלאות נכתב: בעבר נראה היה כי קיים ניגוד אינטרסים בין ייעור השטחים הפתוחים והרעייה בהם. הסיבות לשילוב מרעה ויער הן מצד אחד, הכנסת מינים של עצים אשר להם יש מקום במערכת המרעה לצל ומזון ומצד שני אפשרויות ניצול השטח בנוסף למרעה לבעלי חיים, גם לתיירות וטיול, ומניעת שריפות אפשריות, על ידי דילול האזורים העשבוניים.
בנוסף, מתריעים החוקרים בחלק מהמחקרים על הפיכת האזורים הפתוחים לחורשים נטועי אורן המתאימים יותר לאזורים אירופאים וממליצים על התאמת הצמחייה לאקלים ומבנה השטח הים תיכוני, אשר יסייע במניעת שריפות.