היחנוקים: משני מינים לחמישה
הסיפור המורכב ביותר נוגע ליחנוק, צמח טפיל חסר עלים המבצבץ מהקרקע בעמודי פריחה צבעוניים. בעבר הוכרו בישראל שני מינים בלבד: יחנוק המדבר ויחנוק המליחות. אלא שהבדיקה המחודשת העלתה כי יחנוק המליחות כלל אינו גדל בישראל, וחלק מהאוכלוסיות שיוחסו לו שייכות למינים אחרים. דר בן-נתן, שהוביל את העבודה, מספר: "לקח הרבה מאוד זמן עד שמישהו הגיע לבדוק את זה באופן רציני, וברגע שזה נבדק, היו תגליות משמעותיות לגבי מיני היחנוקים שקיימים פה". במחקר שולבו השוואות מורפולוגיות ועבודה גנטית, ובסופו הוכרו חמישה מינים בישראל וביניהם יחנוק מימי, שתואר לראשונה במדע.
מינים רגישים לאקלים
אחת ההבנות היא שחלק מהמינים החדשים קשורים לבתי גידול רגישים במיוחד. למשל, יחנוק חיוור גדל בשולי מעיינות במדבר. ירידת מפלסי מי התהום, בין היתר בשל שאיבה ושינוי האקלים, עלולה להשפיע על הצמח המארח שאליו הוא נטפל. "כל עוד הצמח שהם נטפלים אליו חי, הם יכולים להמשיך לקבל מים", מסביר בן-נתן, אך הוא מדגיש כי "ישנה השפעה לכמות המשקעים, לעוצמת השיטפונות, לטמפרטורות ולמשך של העונה הגשומה על הצמח המארח, מה שמשפיע בעקיפין גם על היחנוק".
חלק מהמינים שנמצאו, כמו יחנוק מימי וסיברה ננסית, קשורים לאזורי המדבר הגבוהים, כמו הר הנגב ומדבר יהודה הגבוה. באזורים אלה שוררים תנאים קרירים יותר בהשוואה לערבה ולבקעות הנמוכות. שמש מסביר כי מדובר לעיתים במינים שמקורם באזורים הרריים קרירים יותר: "אלו צמחים שמגיעים מההרים הגבוהים של המזרח התיכון – כמו ירדן והחרמון, הרי סיני הגבוהים ואפילו מזרחה עד לאזור של איראן".
יחנוקים ביישוב ספיר שבערבה התיכונה, צילום: רבקה אופנבך
לדבריו, שינוי האקלים משפיע במיוחד על מינים כאלה. "יש פחות גשם וגם פחות קר", הוא אומר, ומציין כי כבר כיום ניכרת אצל חלק מהמינים הנדירים "הצטמצמות די מהירה של האוכלוסיות". את התהליך הוא מדמה לאי בלב ים: "אפשר לחשוב על ההר בתור אי שמוקף בים חם ומדברי – ככל שהאקלים משתנה, התנאים מתקיימים רק יותר ויותר גבוה". במילים אחרות, ככל שהטמפרטורות עולות, השטח שבו מתקיימים התנאים המתאימים למינים הללו הולך ומצטמצם.
המדבר מתגלה בפרטים הקטנים
למרות יותר ממאה שנות מחקר בוטני, מתברר שהמדבר הישראלי עדיין טומן בחובו הפתעות. בן-נתן מספר שכדי להצליח לזהות רשמית אוכלוסייה של יחנוק חיוור, הוא נאלץ לחזור לאותו האתר שוב ושוב: "חזרתי לשם בכל אביב במשך ארבע או חמש שנים רצוף. רק באביב שעבר סוף-סוף הצלחתי לתפוס אותם פורחים".
שמש מוסיף כי המדבר הישראלי הרבה יותר מגוון ממה שאנחנו חושבים, וכי עדיין יש בו אזורים ובתי גידול שלא מופו עד תום. בסופו של דבר, הסיפור האמיתי מתגלה דווקא ברזולוציה הנמוכה ביותר, כפי שמתאר בן-נתן: "ככל שרואים יותר את הפרטים הקטנים, הכול נהיה יותר יפה ומעניין". והמדבר, כך מתברר, רחוק מלהיות שומם. הוא פשוט דורש סבלנות ועין חדה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה