לסוכנות היהודית אין זכויות לפיצוי בקרקעות במושבים וקיבוצים

 צילום: שלומית קידר - הפורטל לחקלאות טבע וסביבה

בפסק דין תקדימי שניתן בשבוע שעבר קבע בית המשפט העליון כי החוזה המשולש, שעליו חתומה הסוכנות היהודית עם המדינה ועם יישובים חקלאיים אינו מקנה לה כל זכות במקרקעין של אותם יישובים - ולכן היא אינה זכאית לפיצוי כספי בכל מקרה של הפקעה או שינוי ייעוד בקרקעות החקלאיות שלהם. משמעותו הכספית של פסק הדין עבור כל הצדדים היא אדירה, שכן כיום קשורה הסוכנות בחוזים משולשים עם מאות יישובים בישראל.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק

כשבע שנים לאחר ההפקעה, בשנת 2001, הגישה הסוכנות שתי תביעות - האחת נגד המדינה ומושב יגל והשניה נגד המדינה ומושב צפריה - בהן טענה כי בהיותה בעלת זכויות בקרקע המופקעת זכאית אף היא לפיצוי בגין הפקעתה. המדינה מצדה הגישה הליך של טען ביניים נגד הסוכנות וצפריה בו עתרה להכרעה באשר לאופן שבו יש לחלק את פיצויי ההפקעה ביניהן. הליך זה נמחק לאחר זמן מה ותחתיו הגישה המדינה הודעת צד ג' נגד צפריה בתביעת הסוכנות בה עתרה לשיפוי מידי צפריה בגין כל סכום שאותו תידרש לשלם לסוכנות.

הדיונים בשתי התביעות שהגישה הסוכנות, כאמור, עברו גלגולים שונים. בשלב כלשהו אוחד בהן הדיון ולאחר שמיעת ההוכחות ניתן בהן ביום 21.9.2011 פסק הדין נושא הערעורים שבפנינו. בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי את טענת הסוכנות לפיה החוזה המשולש הקנה לה זכויות שכירות במשבצת וקבע כי מסקנה זו עולה מלשונו ומתכליתו של החוזה. בית המשפט לא קיבל את עמדת המדינה לפיה נועד החוזה המשולש אך ורק ליתן לסוכנות בטוחה להשבת ההלוואות שהעניקה לאגודות. פירוש זה לחוזה המשולש נראה לבית המשפט המחוזי בלתי סביר בייחוד בהינתן העובדה שסוגיית החזר ההלוואות הוסדרה בחוזי ההתיישבות שבין הסוכנות לאגודות.

עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי זכויותיה של הסוכנות במשבצת נמסרו לה במעין נאמנות לצורך מילוי תפקידה כמסייעת בהקמת המושבים וביסוסם ועל כן, כך הוסיף בית המשפט וקבע, אין מדובר בזכויות שכירות רגילות אלא בזכויות בעלות אופי ייחודי אשר להן "תאריך תפוגה" ואשר שווין הולך ומצטמצם ככל שההתקשרות שמכוחה ניתנו קרובה להגשים את מטרתה.

עם זאת, ואף שההתקשרות בין הסוכנות והאגודות היא זמנית באופייה ונועדה להביאן למצב שבו תוכלנה לעמוד על רגליהן ולחכור את אדמותיהן ישירות מהמנהל, סבר בית המשפט כי כל עוד עומדת התקשרות זו בתוקפה והאגודות לא "יצאו לביסוס" (כלומר, הפסיקו להיתמך על ידי הסוכנות והשתחררו מהחוזה המשולש), יש לסוכנות זכויות באדמותיהן. עוד קבע בית המשפט כי זכויותיה של הסוכנות על פי החוזה המשולש מאפשרות לה לדרוש מהאגודות תשלום תמורת הסכמתה להעברת זכויותיהן במשבצת ולכך יש משמעות כלכלית וערך כספי המקימים לסוכנות את הזכות לקבלת פיצוי בגין הפקעת הקרקע.

כאמור הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון.

מושב צפריה טען בערעורו כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי היה סיכום שהושג בינה ובין הסוכנות לפיו הסוכנות לא תדרוש ולא תקבל יותר מ- 4% מן הפיצוי שישולם לה בפועל ועל כן היה על בית המשפט לדחות את תביעת הסוכנות ככל שהיא נוגעת לאדמות המשבצת שלה. לחלופין טען מושב צפריה כי תביעתה של הסוכנות הופנתה נגד המדינה בלבד והוצהר על ידה כי אין לה עניין לקבל כספים מצפריה. על כן לטענת צפריה שגה בית המשפט קמא משפסק לטובת הסוכנות חלק מפיצויי ההפקעה ששולמו לצפריה במקום לחייב את המדינה לפצותה בנפרד.

צפריה מוסיפה וטוענת עוד כי הסוכנות מנועה מלתבוע חלק מפיצויי ההפקעה שנפסקו לטובת צפריה מן הטעם שכל זכויותיה הכספיות של הסוכנות כלפיה מוצו בפסק דינו של המשקם שמונה לה לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, יתר על כן, לטענת צפריה במועד ההפקעה היא הייתה כשירה לצאת לביסוס ועל כן, אין זה סביר לקבוע כי היא נדרשת להעביר חלק מפיצויי ההפקעה אותם קיבלה לסוכנות רק מן הטעם שלא הספיקה להשתחרר מן החוזה המשולש בזמן, בשעה שמושבים אחרים שעברו לחוזה דו צדדי עם המנהל לא נדרשו לכך.

צפריה מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את טענתה לפיה הסוכנות הפלתה אותה לרעה ועיכבה שלא כדין ובחוסר תום לב את יציאתה לביסוס במטרה לזכות בנתח מפיצויי ההפקעה ולשיטתה, אף מטעם זה היה מקום לשלול מן הסוכנות את הזכות לקבלת חלק בפיצויי ההפקעה. בנוסף טוענת צפריה כי הוכח שאלמלא ההפקעה הסוכנות לא הייתה גובה מצפריה דמי הסכמה ועל כן לטענתה שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי יש לזכויותיה של הסוכנות בקרקע המופקעת ערך כלכלי.

לטענת הסוכנות בדין קבע בית המשפט המחוזי כי היא בעלת זכויות שכירות באדמות המושבים. מסקנה זו, כך טוענת הסוכנות, נלמדת בבירור הן מלשונו והן מתכליתו של החוזה המשולש המלמד כי זכויותיה במשבצת ניתנו לה על מנת שתוכל לשלוט ולפקח על הנעשה בה ולא רק על מנת לספק בטוחה להחזר חובותיהן של האגודות כלפיה. מסקנה זו, כך נטען, מתיישבת עם העובדה שנושא הבטוחות הוסדר במלואו במסגרת חוזי ההתיישבות ובהסכמים נוספים שנכרתו בינה לבינן. הסוכנות מוסיפה וטוענת כי המדינה מנועה מלטעון נגד זכותה לפיצויי הפקעה בהינתן העובדה שלאורך שנים הציגה המדינה עמדה הפוכה אשר קיבלה ביטוי, בין היתר, בתביעת צפריה.

הסוכנות מוסיפה וטוענת כי החוזה המשולש הוא חוזה ארוך טווח ועל כן העובדה שזכויותיה במשבצת ניתנו לתקופה מוגבלת אינה שוללת את המסקנה שיש להן ערך כלכלי ובהקשר זה סומכת הסוכנות את ידיה על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה כל עוד יש לה זכויות במשבצת היא זכאית לפיצוי בגין הפקעתן. אשר לטענת המדינה כי היא אינה רשאית לגבות דמי הסכמה, טוענת הסוכנות כי בדומה למנהל רשאית גם היא לגבות דמי הסכמה וכי טענת המדינה בהקשר זה אינה מתיישבת עם העובדה שהמנהל הכיר במשך שנים בזכותה לעשות כן. הסוכנות הוסיפה וטענה כי זכותה לדרוש דמי הסכמה נובעת גם מחובתה לדאוג לכך שלפחות חלק מהרווחים הנובעים משינוי הייעוד של קרקעות שבהן השקיעה כספים על מנת שישמשו לצרכי התיישבות חקלאית, יופנו להגשמת המטרות הציבוריות שעליהן היא אמונה.

בית המשפט העליון קבע בפסק דינו כי , אין לראות את הסוכנות כשוכרת או כחוכרת של המשבצת, וכי הזכות האובליגטורית שיש לסוכנות לרשום שעבוד לצורך החזר ההלוואות, אינו מקים לה זכות לקבלת פיצויי הפקעה.

עוד קבע בית המשפט העליון כי, את המבנה המיוחד של "החוזה המשולש" יש לבחון על רקע תפקידה הייחודי והחשוב של הסוכנות היהודית בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ, כזרוע ביצועית ומיישבת, שהחלה לפעול שנים רבות עוד קודם להקמתה של המדינה ובשנים שלאחר מכן. ראשית פעילותה של הסוכנות היהודית כגוף מיישב החלה כבר בשנת 1908, באמצעות המשרד הארצי-ישראלי של ההנהלה הציונית, ולימים, המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית. משך שנים רבות, ולמעשה עד למהפך הפוליטי בשנת 1977, גופים כמו הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית וההסתדרות נתפסו וזוהו עם המדינה עצמה.

המדינה עסקה בהתיישבות ובקליטת עליה, אך בכך עסקה גם הסוכנות שכחלק מקליטתם של העולים החדשים, איתרה קרקע, הביאה עולים חדשים לקרקע, ליוותה אותם בהתבססותם על הקרקע, וסיפקה להם את הציוד הבסיסי למגורים ולעבודת האדמה, ומכאן הביטויים שהפכו למטבעות לשון כמו "בית סוכנות" (בית צנוע שנבנה בנחלה למגורי המתיישבים) ו"מיטת סוכנות" (מיטת ברזל פשוטה שהסוכנות היהודית סיפקה לעולים החדשים).

סוף דבר, כי אין לסוכנות מעמד של שוכרת או חוכרת על פי ההסכם המשולש, וכי מעמדה בהסכם זה ניתן בהיותה זרוע מבצעת למשימות קליטה, התיישבות ובניין הארץ, מעמד זה, של גוף מיישב, לא בא להקנות לסוכנות זכות במקרקעין או "טובת הנאה" מקום בו משתלמים לאגודה פיצויי הפקעה. זאת, כאמור, להבדיל מזכותה של הסוכנות היהודית לגבות את המגיע לה כהחזר השקעות.

בתנועת המושבים מתוך 254 מושבים נותרו בערך כמאה יישובים בחוזה המשולש הסוכנותי ועבורם בוודאי שהפסיקה מהווה בשורה גדולה, לצערנו הסוכנות היהודית הפכה בשנים האחרונות מגוף תומך ומיישב לסוכנות לגביית כספים מהמושבים שמבצעים שינויי ייעוד, דבר שנאלצנו להתמודד עימו שלא בצדק מבחינתנו. אנו בהחלט מעודדים את המושבים בכל מקרה להתנתק מהחוזים הסוכנותיים ולעבור לחוזים דו צדדים מול המינהל.

צילום: מיכל הרדוף

הכותב: עו"ד עמית יפרח יו"ר אגף קרקעות ואגו"ש, תנועת המושבים