מערכת הנישואין עלתה על שרטון: למי שייכות הזכויות במשק?

צילום ארכיון: הפורטל לחקלאות טבע וסביבה

הורים נתנו לבתם ובעלה אפשרות לבנות בנין נוסף בחצר המשק שלהם, בהסכמת המנהל. הצדדים בנו מבנה, וממנו אותו, ברובו, מכספם. לימים, מערכת היחסים בין הבעל לבת עלתה על שרטון. האם לבעל זכות באותו בניין, או שהזכות שייכת להורים בלבד?

» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק

מקרה מעניין זה נדון בביהמ"ש העליון, במסגרת ערעור הבל על החלטת ביהמ"ש המחוזי, שדחה את תביעת הבעל להצהיר עליו כי הוא בעל זכויות במשק, ועל כן הגיש את הערעור.

על מנת ליתן את מלוא התמונה, אציין כי בני הזוג ביקשו מהמושב להתקבל כחברים - או אז התברר להם כי עליהם להיות תחילה בעלי זכויות במשק כולו ולבוא תחת האם בכל הקשור לחברות במושב (האב נפטר ברבות השנים והאם ירשה את כל זכויותיו).

על רקע זה, נערך הסכם בין האם ובין הבת ובעלה, בו העניקה היא במתנה לבתה ולבעלה ללא תמורה את זכויותיה במשק כבנים ממשיכים, ואולם המתנה הינה על תנאי- כי תהא רשאית לגור בביתה במשק עד אחרית ימיה, וכי הבת ובעלה לא יעשו כל עסקה במשק בלי לקבל את אישורה. להסכם זה לא ניתנה הסכמת מנהל מקרקעי ישראל.

כאמור, היחסים בין הבת לבעלה התערערו לאחר עריכת ההסכם. האם מצידה, בקשה לחזור בה מהמתנה שנתנה, ועל כן עתר המערער לביהמ"ש להצהיר שקיבל מתנה ביחד עם אשתו, את כל הזכויות במשק ולחילופין - מחצית הזכויות. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה, ומכאן הערעור.

בית המשפט העליון פסק, כי מקרה זה הוא בגדר התחייבות לתת מתנה, ועל כן עומדת לנותן המתנה הזכות לחזור בו מההתחייבות כל עוד לא הושלמה המתנה, כאמור בסעיף 5(ב) לחוק המתנה. כל עוד לא ניתנה הסכמת המנהל, הרי שמצויים אנו רק בשלב ההתחייבות לתת מתנה, ורשאית הייתה האם לחזור בה ממנה.

מובן, כי משאלת ליבה של האם היא כי המערער ובתה ימשיכו את השושלת ויפעילו את המשק המשפחתי, אולם זו אינה עומדת עוד במבחן המציאות.

יחד עם זאת, ציין ביהמ"ש, כי השאלות המתעוררות הינן – האם הצליח המערער להצביע על המקור שמכוחו הוא רכש את הזכויות במשק, כולן או חלקן, מעבר למעמדו כ"בן ממשיך", ואם כן – מה טיבן של הזכויות?

במקרה דנן, ההורים העניקו למערער ולבת את זכויות החזקה, השימוש והמגורים בבניין הנוסף ובקרקע שעליה הוא ניצב, אך לא במשק כולו, כשלהענקה זו ניתנה הסכמת המנהל "מראש ובכתב" כנדרש.

לכן, נפסק כי יש לפרש צעד זה כמתן רישיון מצד ההורים. לפיכך התקבל הערעור בחלקו, כאשר נתנה הצהרה לפיה המערער ואשתו רכשו, בהסכמת המנהל, זכויות של בני רשות בבניין הנוסף ובשטח שעליו הוא ניצב, אך לא במשק כולו, וכאשר זכויות אלו לא ניתנות לביטול חד צדדי ע"י האם.

כן נקבע כי תוצאה זו אינה מביאה "לפיצול נחלה", שכן הזכויות של המערער הן כלפי האם, ובו בזמן מוסמכת האם להיות "בעלת הדברים" עם המנהל בכל הנוגע למשק כולו.

* כל האמור במאמר זה לא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני ולא מהווה לו תחליף ויש לבחון כל נסיבות מקרה לגופו. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד.

הכותב: עו"ד אריאל דרור הינו בעליו של משרד עו"ד לדיני משפחה וירושה מזה 14 שנה, מחבר הספר "חלוקת רכוש בהליך גירושין" .
לאתר המשרד: www.divorcelaw.co.il