עלי הסטיביה שמוכר כ''תבלין הדבש'' מכילים אפס קלוריות ומאפשרים להנות מהטעם המתוק מבלי לעלות במשקל. את הסטיביה כדאי לגדל לבד ולהנות מאספקה זמינה וטריה. ניתן לגדל אותה בגינה, בגג או אף באדנית או עציץ קטן על אדן החלון ולהנות מפריחתה בעונת הקיץ. היתרון הוא ביכולת לשלוט על תנאים מבוקרים וניקיון מריסוסים
מערכת פורטל החקלאות 30-6-2011
צמח הסטיביה, שמוכר באזורים שונים בעולם גם כ"תבלין הדבש", מאפשר להגשים את החלום של הנאה ממאכלים מתוקים מבלי לשלם את מחיר ההשמנה ובלי להזדקק לכימיקלים מלאכותיים.
המולקולות בעלי הסטיביה גורמות לבלוטות הטעם לחוש מתיקות הגדולה של למעלה מפי 30 מהמתיקות של הסוכר. בניגוד לסוכר, הסטיביה מכילה אפס קלוריות היות והמולקולות הממתיקות אינן נספגות בגוף. לכן הסטיביה מותרת לשימוש אצל רוב חולי הסוכרת.
לדברי מני שדמי מתאגיד משתלות "חישתיל", מגדלי שתילי הסטיביה הגדולים במדינה, צריכת הסטיביה טובה גם למי שאינו מודאג ממשקלו מאחר והסוכר מקשה על גופנו לספוג מינרלים וויטמינים ועודף ממנו עלול לדכא את המערכת החיסונית.
את הסטיביה ניתן לרכוש בצורות שונות, אך אפשר וכדאי לגדל אותה לבד ולהנות מאספקה זמינה וטריה - בגינה, בגג או אף באדנית או עציץ קטן על אדן החלון ולהנות מפריחתה בעונת הקיץ. היתרון בגידול עצמי בסביבת הבית הוא ביכולת לשלוט על תנאים מבוקרים וניקיון מריסוסים.
שדמי מוסיף שמקור הסטיביה הוא בפרגוואי. התושבים המקוריים של דרום אמריקה הם שהדביקו לה את השם "תבלין הדבש" והם משתמשים בסטיביה כבר מאות שנים בעיקר כממתיק לתה הירוק המקומי, כחטיף מתוק או לרפואה.
הסטיביה אומצה על ידי היפנים ועמים נוספים במזרח הרחוק שגילו את סגולותיה בבישול מאחר והיא מחזיקה מעמד באפייה בטמפרטורה של עד 400 מעלות. היפנים נוהגים להמתיק בסטיביה משקאות בלנדר, רטבים וקרמים. אפשרויות נוספות הם שילוב של עלי הסטיביה בסלטי ירקות שונים, במטרה ליצור משחק טעמים בפה בין מתוק-חמוץ, מתוק-חריף או מתוק-מתוק.
במדינות המערב כמעט שלא היה עד לאחרונה שימוש בסטיביה כממתיק בשל הפופולאריות הרבה של הסוכר ושל הממתיקים המלאכותיים. הגידול במודעות לתזונה נכונה הביא להתענינות בסטיביה, אם כי היקפי הגידול והשיווק שלה עדיין מזעריים ביחס לשוק הסוכר והתחליפים.
פרטים נוספים על הסטיביה וצמחי תבלין נוספים ניתן למצוא באתר חישתיל
