ממלכת התמר: טיול מתוק אל צפון ים המלח

ישראל היא יצואנית התמרים הגדולה בעולם. לא בכדי, גם קיים בה מטע התמרים הגדול בתבל
(1,100 דונם) הנמצא בשטחי קיבוץ קלי''ה שבצפון ים המלח, ובו מתקיים בשבועות אלו חג התמרים הגדול - הגדיד.



מה כבר לא נאמר על התמר: שהוא מקור חיים, שהוא אחד משבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל, שהוא נווה מדבר בלב השממון. כה פופולרי ומזוהה התמר עם הארץ, עד שהפך גם לסמל על מטבעות יהודיים בני מאות שנים.

ככזה, הפך התמר גם אטרקציה תיירותית. אזור מגילות ים המלח (הנקרא ע"ש מגילות כת האיסיים שנמצאו בקומראן), משתרע בין מושב ורד יריחו לבין קיבוץ מצפה שלם, ונחשב לממלכת התמר.

התמר מזוהה גם עם חידושו של עם ישראל בארצו, ואחד האחראים לכך הוא בן-ציון ישראלי, איש העלייה השנייה, שבדרך לא-דרך יצא לעירק והביא ארצה עשרות חוטרים שנקלטו באזור בקעת הירדן, הכנרת ויריחו ("עיר התמרים") כדקלים מניבי פרי לתפארת.


הדקלים מסודרים בשורה כמו חיילים. המטע של קלי"ה (צילום: זיו ריינשטיין)


המג'הול - "המלך של התמרים"

במטעים של קלי"ה (קם לתחייה ים המוות), אחד משישה ישובים בתחום המועצה, נערך הגדיד בין אוגוסט לספטמבר ובו נאספים פירות הדקלים. כלים גבוהים נישאים אל על, אוחזים בגזע העץ ומנערים אותו היטב. התמרים שהבכירו על הסנסנים הכתומים, נאספים לתוך שקים ומועברים לבית האריזה (בקיבוץ בית הערבה), שם הם מחוטים, ממויינים לפי גדלים ונארזים לייצוא.

באזור מגדלים שני סוגי תמרים: דקל נור הצהוב, ואת המג'הול - "המלך של התמרים", שכולנו מכירים ואוהבים, ומסתבר שגם בחו"ל. "התמרים שלנו מיוצאים בעיקר לבריטניה", אומר יוסי צופי, רכז פיתוח החקלאות של המועצה.

לדבריו של צופי, ההבדל בין התמרים של ים המלח לאלו שבערבה, בא לידי ביטוי בסוג הקרקע ומזג האוויר. "כאן הקרקע מלוחה יותר, ולכן הפרי שלנו נימוח יותר וללא סיבים".

מתוק לו, מתוק

במטע הענק של קלי"ה ניתן לטייל בינות לשורות הדקלים שעומדים פלס כמו חיילים במסדר, להכיר מקרוב את הגדיד וגם להימלט לזמן מה מהחום של סוף הקיץ.

אבל לטייל בשבילי המטעים הבלתי נגמרים אפשר גם בדרך אחרת - בעזרת סוסים. איציק חנוכה הוא מנהל חוות הסוסים בקלי"ה, שהיא לא רק אתר לטיפול ברכיבה, אלא גם מציעה טיולי סוסים לכל המשפחה, שעוברים, איך לא, במטעי התמר היפים והשקטים של שעות בין הערביים.

כשהשמש מלטפת, והחום נשבר, יוצאים הרוכבים על הסוסים הנאמנים לכיוון נחל אוג שעובר בסמוך, נכנסים לתוך המטע, מקבלים הסבר או שניים על מהות הגדיד וסוגי התמרים, וכמובן זוכים לטעום מהפרי המתוק.


עוד דרך להכיר את התמר. רכיבה על סוסים במטעי קלי"ה (צילום: זיו ריינשטיין)

סוסים עם מנוע

אבל למי שרוצה חווייה מעט יותר אתגרית, מוזמן להכיר את האזור בעזרת סוסים עם מנוע - הטרקטורונים. משה סרדס נמנה עם מקימי קלי"ה, עוד מהימים שהיתה היאחזות ב-1972 ובטרם התאזרחה.

סרדס משכיר את הטרקטורונים שלו לטיול של שעה ויותר, ויקח אתכם לגלות את האזור, בשבילים מורשים כמובן, דרך היופי של בתרונות סלעי החוואר, מערות נזירים ביזנטיות עתיקות וכמובן - מטע התמרים.

בימים החמים יוצא סיור הטרקטורונים עם עלות השחר - ככה גם האוויר נעים וגם מרוויחים את הקפה של הבוקר, מול הזריחה מעל הרי מואב.

חוות הסוסים של קלי"ה. טל' 054-4876336. טיולי טקרטורונים - טל' 054-4997919.


לטייל באזור לפני שהחום מגיע. טרקטורונים בזריחה מעל ים המלח (צילום: זיו ריינשטיין)


תמרים ונהנים

את התמר האהוב לקחו באופן אישי גם במסעדת "הצ'אנס האחרון", שבסמוך לקיבוץ בית הערבה, והחליטו להכין תפריט מאכלים מיוחד, מתמרים כמובן, בשם "תמרים ונהנים".

דני טאייב, בעל המקום, מגדל ממש בסמוך למסעדה שלו מטע תמרים קטן ומשתמש בפרי הפופולרי לתמרים ממולאים וגם לקינוחים, כמו עוגיות מקרוד תוניסאיות ואפילו קרמבו מתמרים. חובה לטעום!

תוצרי הדקל משמשים אף לצלונים לחלונות שנקלעו מכפות תמרים, ודני גם ישמח לקחת אתכם לסיור במטע שלו ולהסביר לכם על התמר, האבקתו ושימושיו.

"הצ'אנס האחרון", כשר. טל' 02-9409414, 0503525035.


אפשר גם להכין מהם גם מטעמים. תמרים ממולאים (צילום: זיו ריינשטיין)


לתפוס צינון

דקלים ושאר צמחיית מדבר תמצאו גם בגן הלאומי עיינות צוקים, המוכר בשמו הערבי גם כעין פשחה. האתר, המשתרע לאורך 6.5 ק"מ, מכיל עשרות סוגי צמחייה ותופעות גיאולוגיות, אבל בעיקר מכיל מי מעיינות קרירים המתועלים לתוך בריכות שחייה בצל דקלים מצלים.

אפרופו דקלים, ב-2008 חוותה השמורה שריפה שכילתה עצים רבים, ביניהם דקלים שאת גזעיהם החרוכים ניתן לראות גם כיום. מעבר לכך, השמורה מציעה סיור מודרך בשמורה חבויה שבה אגם (שהולך ומייבש) ובו דגים אנדמיים לאזור, כמו נאווית ים המלח ואמנון ירדן, שכבר אינו גדל בנהר הירדן.

עיינות צוקים. טל' *3639. בתשלום


לתפוס צינון בין הצמחייה למצוק העתקים. בריכה בעיינות צוקים (צילום: זיו ריינשטיין)


ים המלח - "חוף הים של ירושלים"

אנשי התיירות בצפון ים המלח רואים את האזור שלהם כ"חוף הים של ירושלים". והאמת שיש בזה משהו - 20 דקות נסיעה מהבירה ואתם טובלים בים הנמוך בעולם.

בחוף ביאנקיני, למשל, תמצאו גם חוף רחצה וגם אירוח בסגנון מרוקני, כולל מסעדה אותנטית שמציגה את מטעמיה של הבעלים, דינה דגן - אשה שנויה במחלוקת באזור - שמנהלת את החוף והצימרים שלה ביד רמה.

אירוח יוקרתי וצימרים מפוארים לא תמצאו פה, אבל בקתות סבירות בהחלט, עם הרבה ישראלים שהמנגל הוא חברם הטוב ואווירת "שמח" עם מוזיקה ערבית מצוינת של השכנים מיריחו. מעין "דו-קיום תיירותי" אם תרצו.

חוף ביאנקיני. אירוח, חוף ים ומסעדה. טל' 02-9400266, 052-6663180.

ואם כבר בחוף, לא רחוק משם נמצא חוף מינרל - ללא ספק החוף היפה באזור, אבל כמעט כמו בכל חוף מוסדר בים המלח יש לשלם תשלום בכניסה (50 שקל לאדם).

עם זאת, במינרל תוכלו להשתחרר מהרכיבה על הסוסים או מאבק הטרקטורונים, ולהתפנק באחד מטיפולי הספא שבמקום, או לטבול בבריכת מי הגופרית ולהתבצבץ בבוץ הבריאותי השחור, שכבר הפך לסימן היכר של ים המלח.

חוף מינרל. כניסה: 50 שקל, טיפולי ספא בתשלום נוסף. טל' 02-9944888.


כן, יש גם בריאות בממלכת התמר. מתבצבצים בחוף מינרל (צילום: זיו ריינשטיין)

20 דקות מירושלים, שעה ו-20 מתל אביב, ואתם בעולם ובמצב צבירה אחר. החורף הוא יופי של עונה לטייל בצפון ים המלח, אבל עונת הגדיד של שלהי הקיץ טומנת בחובה קסם שמתרחש רק מספר שבועות, וכולו סביב דבר אחד - התמר.

מימי המקרא של אבותינו, דרך החזרתו לארץ על ידי בן-ציון ישראלי (מחדש התמר בארץ ישראל), ועד המג'הול, הסילאן והלולב - התמר עוד נותן אותותיו. אז למה שלא תצאו לטייל בעקבותיו?!

הכתבה התפרסמה באתר  Ynet תיירות