חדשות בחקלאות, טבע וסביבה 

 
 
 
 
הסכם שלום עם העשבים: הדרך המפתיעה להפחתת חומרי הדברה
 
גישה חדשה להפחתת השימוש בחומרי הדברה בחקלאות תופסת תאוצה ונכנסת ל׳מיינסטרים׳ של גידולי המטעים. במקום לעשות מאמצים להיפטר מעשבים בעזרת ריסוסים, חקלאים פשוט נותנים להם לגדול בין עצי המטע, וכך מפחיתים באופן משמעותי את השימוש בחומרי הדברה ואת פוטנציאל הנזק לציבור ולסביבה
 
מאיה פלח - זווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה  12-08-2017
 

צילום: דורון לב - הפורטל לחקלאות טבע וסביבה

קשה להימלט בזמן האחרון מבהלת חומרי ההדברה. לאחר עשרות שנים שבהן ניסו לשכנע אותנו שפירות וירקות שווה בריאות, לאחרונה יותר ויותר מחקרים וגופים מזהירים מפני הסכנות הבריאותיות שבחשיפה ממושכת לחומרי הדברה, ובעיקר מפני השאריות שלהם שעלולות להימצא במזון שלנו.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק

כשמוסיפים לזה גם את קוטלי העשבים והמזיקים שאליהם אנו נחשפים בבית, בפארקים העירוניים ולפעמים אפילו בחצרות בתי ספר וגני ילדים, מבינים שהחשיפה שלנו ושל ילדינו לחומרי הדברה עלולה להיות גדולה משהיינו רוצים לחשוב. ויש לכך השלכות חמורות: בין ההשפעות הבריאותיות האפשריות של חומרי הדברה נמצאים סוגים שונים של סרטן, הפרעות למערכת ההורמונלית ובעיות בפוריות, סיכון לחלות בפרקינסון, פגיעה במנת המשכל ועוד. וכיוון שהסכנות האלה קיימות גם בחשיפה ממושכת לרמות נמוכות של חומרי הדברה ולאו דווקא לחשיפה בודדת לחומר בריכוז גבוה, קשה להניח שמי מאיתנו נמצא מחוץ לכלל סכנה.

אבל חשוב לזכור שלא מדובר בגזרה משמים: במדינות מערביות – וגם בישראל – ישנם חוקים ותקנות שמטרתם להגביל את השימוש בחומרים הללו ולנסות להבטיח שימוש בטוח בהם, כזה שיקטין את כמות החשיפה אליהם. התקן הישראלי לשאריות חומרי הדברה קובע אילו חומרים מותרים בשימוש בגידולים השונים, כך שלא תהיה סכנה לבני אדם או לסביבה. התקנות שנקבעו לוקחות בחשבון בין היתר את סל המזון, הדיאטה הישראלית ודפוסי הצריכה אצל הקהל הרחב, בדגש על קבוצות חלשות כמו ילדים וקשישים.

במשרד החקלאות מקדמים בימים אלה שינוי במדיניות השימוש בחומרי הדברה בפירות ובירקות, שבמסגרתו נבחנת האפשרות להשתתף במבחני האיחוד האירופי, אשר בוחן אפשרות לאסור שימוש במאות חומרי הדברה בסוף 2017. מהלך זה הינו המשך ישיר לפרויקט דומה שיזם המשרד לפני שנים אחדות, שבמסגרתו התבצעה הערכה מחודשת למספר רב של תכשירי הדברה ובוטל רישומם של כ-40 אחוז מכלל החומרים הפעילים.

לצד כל זאת, ייתכן שכדי להקטין את החשיפה לחומרי הדברה, משהו צריך להשתנות גם בתפיסה שלנו – אנחנו, שרואים בחרקים ובעשבים פגע רע ומכריזים עליהם מלחמה כל אימת שאנחנו רואים אותם מרימים ראש. כעת, באמצעות גישה חדשה שמקדמים בתחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, ניתן להפחית את השימוש בחומרי הדברה בחקלאות, ובעיקר בקוטלי עשבים, בעשרות אחוזים.

הסכם שלום עם העשבים

״המלחמה של החקלאים בעשבים החלה מחשש שהעשבים יתחרו עם הגידולים החקלאיים על משאבים: מים, חומרי הזנה, אור – זו נקודת המוצא וההיגיון מאחורי הגישה החקלאית המסורתית", מסביר ד"ר גיל אשל, חוקר שימור קרקע בתחנה לחקר הסחף. "אבל חקלאים שפעם היו עוקרים את העשבים מבין השורות עברו עם השנים להשתמש בחומרי הדברה קוטלי עשבים, וכך נוצרו הרבה בעיות, שהחשיפה המוגברת שלנו לחומרי הדברה היא אחת מהן.

״בשנים האחרונות מתפתחת פה גישה חקלאית שלפיה העשב לא חייב להיות רע, אלא אפילו יכול להועיל לנו״, הוא ממשיך ומסביר. ״וכך, במקום להדביר אותו או להילחם בו, אנחנו מתחילים לדבר על איך אפשר לנהל אותו, ובאמצעותו לנסות לשמור על מערכת מאוזנת יותר. במסגרת הגישה הזו, במקום להמית את העשב לגמרי – אנחנו מנהלים אותו ומשתמשים בו לתועלתנו״.

הגישה החקלאית המקובלת בעשרות השנים האחרונות הייתה להשאיר אדמה חשופה לחלוטין בין שורות הגידולים. ״חקלאי שצמחו אצלו עשבים בין שורות המטע או הכרם היה נתפס בין החקלאים כחקלאי גרוע, כזה שהמטע או השדה שלו הם מוזנחים ואינם מטופלים כמו שצריך״, מסביר אשל. ״כיום אנחנו מנסים לשנות את התפיסה הזו בקרב החקלאים, כיוון שנראה שההוקעה המוחלטת של העשבים – אם בעקירה מוחלטת או ודאי בשימוש אינטנסיבי בחומרי הדברה – גרמה לבעיות שונות כמו אובדן קרקעות, סחף מוגבר של הקרקע והגדלת כמויות מי הנגר שנשטפים מהשטחים החקלאיים במקום לחלחל לאדמה״.

הגורם המרכזי בגישה הזו נקרא "חיפוי קרקע", הוא מוכיח את עצמו כמוצלח מאוד והוא נהוג כיום ביותר ויותר שטחים חקלאיים בארץ – במטעים, בפרדסים ובכרמים. ״במערכת טבעית שאינה מעובדת בידי האדם, לא רואים את הקרקע. היא מכוסה בצמחייה או שאריות צמחייה שהתייבשה״, מסביר אשל. לפי הגישה של חיפוי הקרקע בצמחים, נוקטים באחת משתי שיטות: או שנותנים לצמחייה העשבונית המקומית לצמוח מתחת לעצי המטע ומווסתים את גדילתה על ידי כיסוח או רמיסה לפי הצורך, או שזורעים בשטח צמחים אחרים, המכונים "גידולי כיסוי". הרעיון בגידולי כיסוי הוא לזרוע גידול מסוים – לרוב דגן או קטנית – שלא למטרות רווח, אלא אך ורק כדי לחפות את הקרקע ולתמוך בגידול המרכזי.

״זו שיטה שמיועדת בעיקר לשטחים עם היסטוריה של הדברת עשבים אינטנסיבית וארוכה, שדיללה את הכמות הפוטנציאלית של זרעי העשבים שנמצאים באופן טבעי בקרקע. גידול הכיסוי במקרה כזה מהווה מין חלוץ, שאמור להכין את הקרקע לצמיחת עשבים בהמשך באופן טבעי. היא טובה גם למי שקשה להם עדיין לראות עשבים במטע ושתופסים אותם כדבר רע״, מסביר אשל, ״כאן, בניגוד לעשבים, יש גידול שנמצא בשליטתם המלאה – שהם החליטו בדיוק כמה ממנו ואיפה לזרוע. גידול הכיסוי עוזר בכך שהוא יוצר תחרות נוספת, ולמעשה מתחרה עם העשבים ׳הרעים׳ שבחלקה. לפעמים החקלאי משתמש בשילוב של השיטות ונותן גם לעשבים לצמוח במקביל לגידול הכיסוי. כך או כך, הוא משיג חיפוי קרקע״.

את חשיבות החיפוי והשפעתו על הקרקע הצליחו אשל וחבריו בתחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות, בשיתוף חוקרים מהטכניון, להראות במחקר שביצעו בפרדס סמוך לחדרה. במחקר הם השוו בין קרקע חשופה ונטולת כל חיפוי לבין קרקע מחופה, שבה בין השורות נזרעה שיבולת שועל או צמחייה מקומית ופוזרו שבבי עץ שמקורם ביערות הסמוכים, כדי לבחון כיצד משפיע החיפוי על כמויות הנגר, חדירת המים אל הקרקע וזמינות המים לצמח. תוצאות המחקר הראו שחיפוי צמחי מלא של פני הקרקע מקטין ב-90 אחוז את כמות הגשם השנתית שהופכת לנגר וזורמת הלאה מהשטח החקלאי. כיוון שמי הנגר הללו – המכילים לרוב גם שאריות של חומרי הדברה שזורמים מהשטחים החקלאיים – מחלחלים לקרקע ומגיעים למקורות השתייה שלנו, מדובר בהישג חשוב.



תמונות לחתונה בתוך העשבייה

לפי דו״ח הלמ״ס, קוטלי עשבים היוו בשנת 2013 כ-23 אחוזים מכלל חומרי ההדברה הנמצאים בשימוש בחקלאות בישראל, וחלה עלייה של 9 אחוזים במכירה שלהם לעומת 2010. הגישה הנוכחית – של לתת לעשבים פשוט לצמוח – יכולה לעזור בין היתר לצמצם את ממדי הבעיה הזו. ״המעבר מהדברת עשבים ל׳ניהול׳ עשבים מאפשר להפחית באחוזים מאוד גבוהים במטעים, פרדסים וכרמים את השימוש בקוטלי עשבים למיניהם״, אומר אשל, ״אם חקלאי שומר סביב לגידול שלו מטר נקי מעשבים ואותו הוא מרסס, הוא עדיין יצליח להפחית סדר גודל של 70-80 אחוז מכמות חומרי ההדברה (קוטלי עשבים) בה הוא משתמש. אם הוא חקלאי אמיץ עוד יותר ויש לו כלים מכאניים לשלוט על העשבייה שמתחת לעץ הוא יכול להגיע אפילו להפחתה של מאה אחוז״.

ואכן, אט-אט חקלאים הולכים ומפנימים את היתרונות של השיטה. ״היום יש לא מעט חקלאים בארץ ובעולם שעושים את זה בהצלחה, כמו גם חברות מטעים ופרדסים גדולות יותר״, מספר אשל, ״הגישה הזו מתחילה יותר ויותר לתפוס תאוצה ולהיכנס ל׳מיינסטרים׳ של גידולי המטעים. חקלאים מנסים את זה ורואים כי טוב, חקלאים אחרים רואים שזה עובד לאחרים ומנסים גם הם. הם רואים שבטווח הארוך הם גם חוסכים עלויות. זה אמנם לוקח קצת זמן – בדרך כלל תהליך של איזון אוכלוסיית העשבים בחלקה לוקח כשלוש-ארבע שנים – אבל בסופו של דבר זה משתלם מכל הבחינות, אפילו מהבחינה האסתטית: אנחנו רואים מטעים שהם ירוקים מכף רגל ועד ראש בחורף – פשוט יפהפה. בצרעה משתמשים בשיטה הזו בגידולי הפקאנים והרימונים שלהם, והאחראי על המטעים מספר שאנשים התחילו להגיע אליו פתאום להצטלם לחתונות. עד כדי כך המקום הפך יפה״.

״זה באמת מאוד יפה״, מספר אסף צור, מרכז המטעים של הקיבוץ, שמשתמש בשיטת גידולי הכיסוי מאז שנת 2010. ״העשבים במטעים שומרים את הרצף של הירוק על הקרקע, וכשהעלים נושרים אז בכלל – זה באמת מאוד פוטוגני. בשנים האחרונות אני אפילו כבר לא צריך לזרוע את הגידולים – גידולי הכיסוי צומחים מאליהם, ובמטעי הרימונים מה שרואים על הקרקע בשלוש השנים האחרונות היא בעיקר עשבייה חורפית טבעית. צריך סבלנות, אבל השיטה הזו עובדת יפה – גם בהיבט הראשי של מניעת סחף הקרקע, וגם בהיבט של הפחתת השימוש בחומרי הדברה״.

״התחלתי להשתמש בשיטה הזו בראש ובראשונה למטרה של שמירה על הקרקעות כנגד סחף קרקע״, הוא מספר. ״בכל שנה נפתחו לי חריצים ותעלות בקרקע המטע כתוצאה מגשמים. מה שעושים במקרה כזה זה כיסוי של השטח בעפר, ונראה לי ממש מטופש וסיזיפי ללכת ולהביא למטע במיוחד בכל שנה ערימות של עפר, לבזבז ימי עבודה של טרקטורים ושופלים – רק בשביל לפגוש שוב את התעלה הזו בשנה הבאה. הדבר הכי הגיוני היה נראה לי למנוע מלכתחילה את סחף הקרקע – והשיטה הזו עונה על הבעיה: ברגע שיש כיסוי צמחי יש שורשים שמייצבים את הקרקע, ואז זה (הסחף) פשוט לא קורה. וזה הולך ומשתפר עם השנים – ככל שהצמחייה מתבססת, הקרקע סופגת את המים בצורה הרבה יותר טובה. הכיסוי הצמחי מחזיק את הקרקע ב-100 אחוז, ומונע את הסחף. את זה אפשר לראות כבר בתחילת התהליך. הפחתת השימוש בחומרי הדברה הסתברה בהמשך כתוצר לוואי מבורך של השיטה״.

עבור חקלאים שרוצים להשתמש בשיטה, מבקש צור להתאים ציפיות מראש. ״צריך להיכנס לזה בעיניים פקוחות", הוא אומר, ״אחרת אפשר להתאכזב מזה די בקלות. זו שיטה לטווח ארוך. לוקח זמן עד שהמערכת מתייצבת ומשיגה את מרבית התועלות שלה, זה לא קורה בשנה הראשונה ואולי גם לא בשנייה. זה מצריך עירנות וכן, לפעמים גם שימוש בקוטלי עשבים – שזה עוד כלי מבחינתי להשתמש בו להשיג את המטרות שלי. אני מפחית את השימוש בו – מפחית הרבה, במרבית השנים אני לא מרסס בכלל – אבל לא מוותר עליו לחלוטין. גם מבחינה אקולוגית – לעבוד כל הזמן רק על כיסוח של העשבים מצריך דלק, ועלולה להיות לזה לפעמים השפעה אקולוגית גדולה יותר מאשר ריסוס בזמן הנכון ובחומר הנכון. אבל בסופו של דבר, אם יש סבלנות וערנות – ברוב המקרים השיטה הזו עובדת יפה מאוד״.

הכתבה התפרסמה באתר "זווית" - סוכנות ידיעות למדע וסביבה

 
 
 
 
 
 
 

 דף הבית  •  יעוץ חקלאי  •  תיירות כפרית  •  חדשות בחקלאות טבע וסביבה  •  מודעות - לוח חקלאי  •  דרושים בחקלאות  •  אינדקס אתרים חקלאיים  •  גינון ונוי  •  מתכונים  •  שרות מנויים חינם  •  RSS  •  לפורטל החקלאי באנגלית