צילום: דורון לב - הפורטל לחקלאות טבע וסביבה יום החקלאות בכנסת - חגיגה או פרפורי גסיסה של חקלאות ישראלית מפוארת: לפני כשבוע וחצי ציינו את יום החקלאות בכנסת. יום הצדעה חגיגי שאמור היה להציג את החקלאות שלנו במיטבה, על הצלחותיה, הישגיה ותרומתה למדינה.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק הסתובבתי במסדרונות המשכן ביום הזה, נכנסתי לחדרי הוועדות ולאולמות הדיונים ולא ראיתי את החגיגה. מה שכן ראיתי היה קבוצה גדולה של אנשים לא צעירים ומודאגים. מאוד מודאגים. אנשי הירקות והפירות, מגדלי הזיתים והדבש, אנשי הרפת והלול, המים והדגים ורבים נוספים.
כולם יחד מצטופפים זה זמן רב בסירה המיטלטלת הקרויה החקלאות הישראלית, נאבקים בעליית מחירי התשומות, בצמצום משאבי הקרקע, המים וכוח האדם ובשיח מסית ומפלג של משרד האוצר, המסביר לציבור שזה אנחנו או אתם. אז לא. זה לא אנחנו או אתם. זה אנחנו ואתם.
אנחנו, שקמים לפנות בוקר, נועלים את נעלי העבודה עם שאריות הבוץ והאבק מאתמול ויוצאים לשטח, שברוב המקרים שוכן בצמוד לגבולות המדינה מצפון ומדרום, ואתם שנהנים מריאות ירוקות, מביטחון מזון ומתוצרת חקלאית מקומית ואיכותית שפעם הייתה שם דבר בעולם כולו.
והמחיר? – תשאלו. מדוע הוא כה גבוה? את הסיבה צריך לחפש בפערי התיווך, ברשתות השיווק והיבואנים, חלקם מקורבים לעמדות השלטון, שגם בפסח האחרון עם הורדת המכס על היבוא "שכחו" להעביר את ההטבה הזו לצרכנים וגלגלו לכיסם עשרות מיליוני שקלים.
וכך, מדינה שהייתה עוגן של ייצוא חקלאי, על כל המשתמע מכך לכלכלתה, הפכה ליבואנית. יבואנית של עגבניות, של בשר, של דגים. של כל מה שאפשר. נכון, הכל ניתן לייבא היום. אולם מי שאומר שאין לו בעיה לייבא את התוצרת החקלאית לארץ, אומר למעשה שאין מקום לחקלאות ישראלית. גם זו מדיניות והיא לגיטימית. אבל אם כך הדבר, שיקומו ממשלות ישראל ויצהירו בריש גלי שזוהי המדיניות. מה הבעיה בכך? אין בעיה. עד. עד שמגיע מבצע 'צוק איתן' או אלה שחלילה יגיעו אחריו, ומשתק את נמלי האוויר והים שלנו.
אני מביט בעמיתי החקלאים, רובם אנשים בשנות ה- 60 וה- 70 שלהם, ענפים שלמים שהולכים ומזדקנים, ושואל את עצמי - אם באמת החקלאים עושקים את הציבור, אם אנחנו חיים על חשבון האזרחים, כפי שיש מי שמנסה להציג זאת, איך יכול להיות שלא כולם רוצים להיות חקלאים? איפה הדור הצעיר, דור ההמשך, במושבים ובקיבוצים? למה הוא בורח מהענף כמו מאש? ואיפה כל אותם צעירים חדורי התלהבות שנוהרים מהעיר למשקים, לעבודת כפיים בחקלאות?
החקלאות הישראלית דועכת ונציגיה מגיעים לכנסת לא כדי לחגוג, אלא כדי לשמוע את ראש הממשלה, שאוהב להתגאות בנאומיו בחו"ל בהישגים של אותה חקלאות, אומר להם 'אני שומע את הבעיות שלכם ומתכוון לדון בהן', כי 'אנחנו צריכים חקלאות חזקה שתבנה מדינה חזקה'.
אתה צודק אדוני רה"מ, חקלאות חזקה אכן בונה מדינה חזקה. לצערנו, לא זו הרוח שמנשבת אלינו ממשרדי הממשלה שלך והחקלאות הישראלית כיום נאבקת על קיומה. התיקון המוצע כעת לחוק המים הוא רק דוגמא אחת לכך. בעוד שעבור הצרכן הפרטי עשוי התיקון לחוק להביא לירידה בלתי משמעותית במחיר המים, מבחינת החקלאות הישראלית, משמעותו של תיקון 27 לחוק המים הינה ייקור כל סוגי המים לחקלאות למחיר שאינו מצדיק קיום חקלאות כלל והלאמה בפועל של תשתיות מים שהוקמו ע"י החקלאים, ברישיון המדינה ובהשקעה פרטית של מאות מיליוני שקלים. מיותר לציין שמשרד האוצר דוחה את כל הפתרונות המוצעים להסדרה ארוכת טווח של נושא המים לחקלאות.
אנחנו יודעים להיאבק במחסור בידיים עובדות ובמזג האוויר ולייצר את הפתרונות המתקדמים ביותר בעולם לייצור מקורות מים, להשבחה ופיתוח של זנים, להדברת מזיקים, לייעול השימוש בקרקע. אנחנו יודעים להיערך כשניתנת הוראה להתרחק משטחי העיבוד בשל מצב ביטחוני כזה או אחר. אנחנו יודעים להילחם בהצלחה בכל אלה.
מעולם לא חשבנו שנידרש להילחם במדינה שאנחנו אוהבים, שמייתרת אותנו ומסמנת אותנו כאויביה.
צילום: אהובית קייזר | הכותב: ארז וייסמן
יו"ר פורום אגודות וספקי המים לחקלאות |
