מימין: דיוקנו של הקיסר "אוגוסטוס האלוהי". ומשמאל: סמלי הלגיונות הרומיים לצד שמו של הקיסר טריאנוס, צילום: שי הלוי - באדיבות רשות העתיקות מטבע נדיר, שככל הידוע יש רק עוד אחד כמוהו בעולם במוזיאון הבריטי הנודע בלונדון, נמצא לאחרונה בגליל ע''י לורי רימון, חברת קיבוץ כפר בלום. המטבע משנת 107 לספירה, נושא את דמות הקיסר אוגוסטוס והוטבע ע"י הקיסר טריאנוס, במסגרת סדרת מטבעות נוסטלגית שהקדיש טריאנוס לקיסרי רומא שקדמו לו.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק גילוי מקרי ומפתיע של לורי אשר טיילה עם חברים בטבע, חשף את "אחיו" הזהה של מטבע נדיר זה - השני המוכר בעולם. במהלך הטיול בגליל המזרחי, הגיעה קבוצת המטיילים הותיקה לאתר עתיקות. לפתע הבחינה לורי בחפץ נוצץ בתוך העשב. כשהרימה אותו הבינה שמדובר במטבע זהב עתיק. מדריכת הקבוצה עירית צוק קובצ'י יצרה קשר עם רשות העתיקות בעזרת ד"ר מוטי אביעם, ארכיאולוג ומורה דרך ותיק, ותוך שעתיים, הצטרף נציג רשות העתיקות אל קבוצת המטיילים בשטח. לורי מסרה לו את הממצא הנדיר, והודתה: "היה לי קשה להיפרד מהמטבע. הרי לא כל יום מוצאים דבר מדהים כזה, אבל אני מקוה שאוכל לראות אותו מוצג במוזיאון בעתיד הקרוב".
ניר דיסטלפלד, מפקח היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, ציין כי "מדובר בתגלית מרשימה ומפתיעה ביותר. לורי הפגינה אזרחות למופת בכך שמסרה את המטבע החשוב לידי רשות העתיקות. זה לא פשוט, בפרט כשמדובר במטבע זהב מרהיב, אך אני שמח על ההבנה שעתיקות הארץ שייכות לציבור כולו. אני מאמין שבקרוב, בזכות לורי, יוכל הציבור ליהנות מהממצא הנדיר. חשוב לדעת, שבעת שמוצאים ממצא, חשוב לקרוא לנציגים של רשות העתיקות לשטח בזמן אמת. זאת, על מנת שנוכל למצות את המידע הארכיאולוגי מהאתר". בקרוב תוענק ללורי תעודה הוקרה מרשות העתיקות על אזרחותה הטובה, וקבוצת המטיילים שהיא חברה בה תוזמן לביקור במחסני אוצרות המדינה.
לורי רימון עם המטבע שמצאה, צילום: שמואל מגל, - באדיבות רשות העתיקות לדברי ד"ר דני שיאון, חוקר מטבעות בכיר ברשות העתיקות, "מדובר במטבע נדיר בקנה מידה עולמי, שנטבע ברומא בשנת 107 לסה"נ. בצד אחד רואים את הסמלים של הלגיונות הרומיים לצד שמו של השליט טריאנוס, ובצד שני - במקום דיוקנו של הקיסר טריאנוס עצמו, כפי שהיה נהוג בד"כ, מוצג הדיוקן של הקיסר "אוגוסטוס האלוהי". מטבע זה הוא חלק מסדרה שהפיק טריאנוס כמחווה לקיסרים שקדמו לו".
להערכת ד"ר דונלד צבי אריאל, ראש ענף מטבעות ברשות העתיקות, "יתכן שמהטבע מצביע על נוכחות של הצבא הרומי באזור לפני כ-2000 שנה – אולי כנגד תומכים גליליים במרד בר כוכבא – ואולם קשה מאוד לקבוע זאת על סמך מטבע בודד. מקורות הסטוריים על התקופה מספרים שלחלק מהחיילים הרומיים שולם, פעם ברבעון, שכר גבוה של 3 מטבעות זהב לכל משכורת. אלה, היו שווי ערך ל-75 מטבעות כסף. בשל ערכם הכספי הגבוה של המטבעות, החיילים התקשו לערוך קניות בשוק: רבים מהסוחרים סרבו לפרוט אותם". ד"ר אריאל מוסיף, כי "בעוד שמטבעות ברונזה וכסף של הקיסר טריאנוס הם שכיחים בארץ, מטבעות הזהב של טריאנוס נדירים ביותר. עד כה, רק שני מטבעות זהב אחרים של הקיסר נרשמו באוצרות המדינה, אחד - מגבעת שאול ליד ירושלים, והשני- מאזור קריית גת – והפרטים על שניהם שונים מאלה שמופיעים במטבע הנדיר שמצאה לורי".
לפני כשבועיים, במהלך טיול, חשף אורי גרינהוט בן 7 מהישוב תל תאומים שבבקעת בית שאן, פסלון בן 3400 במהלך טיול משפחתי. כשטיפסו בני המשפחה על התל הארכיאולוגי תל רחוב, נתקל אורי ב'אבן' מוטה על צידה מכוסה באדמה. לאחר שהוריד את הבוץ שדבק לחפץ, גילה את צלמית החרס בדמות אשה, שהוכנה על ידי לחיצת טין רך אל תוך תבנית.
אורי גרינהוט והפסלון שמצא. צילום: מיקי פלג - באדיבות רשות העתיקות מוריה גרינהוט, אימו של אורי, סיפרה: "אורי חזר הביתה עם הפסלון המרשים, וההתרגשות היתה גדולה. הסברנו לו שמדובר בחפץ עתיק ושרשות העתיקות שומרת על הממצאים עבור כלל הציבור." משפחת גרינהוט מסרה את הממצא לידי רשות העתיקות, ונציגי הרשות הגיעו לבית הספר היסודי שקד שבקיבוץ שדה אליהו, על מנת להעניק לאורי תעודת הוקרה על אזרחותו הטובה ולספר את הידוע על הפסלון. אסתר לדל, מחנכת הכיתה סיפרה ש"המעמד היה מדהים! הארכיאולוגים נכנסו לכיתה במהלך שיעור תורה, ובדיוק למדנו שרחל גנבה את התרפים של לבן אביה (בראשית פרק ל"א). הסברתי שהתרפים היו פסלים ששימשו בפולחן עבודה זרה, ופתאום, אני קולטת שהנה, אותם תרפים, ממש בתוך הכיתה.
עמיחי מזר, פרופסור אמריטוס מהאוניברסיטה העברית וראש משלחת החפירות הארכיאולוגיות לתל רחוב, בחן את הצלמית וציין כי היא "אופיינית לתרבות הכנענית של המאות 15 עד 13 לפסה"נ. יש חוקרים שמאמינים שהדמות המתוארת כאן היא אשה בשר ודם, ואחרים רואים בה את אלת הפריון עשתורת, המוכרת ממקורות כנעניים ומהתנ"ך. קיימת סבירות גבוהה שהמונח "תרפים" שמוזכר במקרא, אכן מתייחס לצלמיות מהסוג הזה". מזר מוסיף, כי "נראה שהצלמית היתה שייכת לאחד מתושבי העיר רחוב, אשר היתה כפופה אז לשלטון המרכזי של פרעוני מצרים".
