מתקן ההתפלה בחדרה, צילום: IDE Technologies - ויקיפדיה העולם הערבי ייאלץ להשקיע 200 מיליארד דולר עבור המים הנחוצים לו. זוהי הפיסקה העיקרית בדו"ח המפורט שפרסם האו"ם ב-28.11.2013 על משבר המים במזרח התיכון. הדו"ח מדגיש כי צריכת המים לנפש ב-12 מדינות ערביות היא פחות מן המינימום הדרוש שנקבע על ידי ארגון הבריאות העולמי.
אוכלוסיית מדינות-ערב מונה כיום 364 מיליון בני אדם. בשנת 2050 זו צפוייה להגיע ל-634 מיליון, אך מקורות המים הטבעיים לא רק שלא יגדלו, אלא אפילו יתדלדלו. הפער בין ההיצע לביקוש של מים במדינות ערב מגיע ל-43 מיליארד מ"ק, ופער זה יגיע ל-127 מיליארד מ"ק כבר בסוף העשור הנוכחי. קצת יותר ממחצית הכמות של המים שצורכים הערבים מקורה במים מומתקים. יש לציין כי המדבריות בארצות ערב תופסים 87 אחוז משטחיהן. בכל העולם נמנות 20 מדינות הסובלות משיא במחסור במים, ו-14 מהן - בעולם הערבי.
מעובדות אלו ניתן להבין מדוע מדינות ערב ומדינות צפון אפריקה מייבאות למעלה ממחצית מצריכת החיטה שלהן. אם הן שואפות להיות עצמאיות באספקת חיטה לתושביהן, עליהן לפתור את משבר המים שלהן.
נוכח עובדות אלו, נשאלת השאלה מה יש לעשות כדי להתגבר על המשבר של המחסור במים ולהתמודד עם הסיכונים הנובעים ממנו, כגון התמוטטות כלכלית, רעב וסכסוכים עקובים מדם על המים בין מדינות החולקות אותם נהרות, כמו מצרים ועוד 10 מדינות, וכמו טורקיה, סוריה ועיראק.
הדעת נותנת שיש מה לעשות, משום שהאמצעים, החומר הגולמי, האנרגיות והיכולות הטכנולוגיות הנחוצות להקמת מפעלים להמתקת מים - קיימות.
• החומר הגולמי - מי האוקיאנוסים - קיים בשפע. הללו מהווים 75 אחוז משטח כדור-הארץ, ומדינות ערב גובלות במי הים. מדינות צפון-אפריקה שוכנות בסמיכות לים התיכון, האוקיאנוס האטלנטי וים סוף, ומדינות המפרץ יכולות לנצל את המים של ים סוף, האוקיאנוס ההודי והמפרץ הפרסי או הערבי. אפילו ירדן יכולה לנצל את מי מפרץ אילת, ודרך ישראל - גם את מימי הים התיכון.
• לפי דו"ח האו"ם, העולם הערבי יידרש להשקיע במהלך עשר שנים 200 מיליארד דולר כדי להבטיח את אספקת המים הנחוצים לו, כלומר 20 מיליארד דולר בשנה. זהו "כסף קטן" למדינות הנפט והגז, שהכנסותיהן השנתיות עולות על 720 מיליארד דולר, במיוחד כשמדובר בהשקעה משתלמת לטווח בינוני.
• כל היוזמות להקמת מפעלים להמתקת מי-ים מתבססות על אנרגיה של גז ונפט המצויים בשפע במדינות האזור. השקעה של חלק מהנפט והגז בהמתקת מים הרבה יותר רווחית ממכירת הנפט והגז בשוק הבינלאומי. יש לציין כי דווקא המדינות המפיקות נפט וגז באזור - סעודיה, מדינות המפרץ, לוב ואלג'יריה - הן הסובלות ביותר מן המחסור במים.
• הטכנולוגיות המתקדמות קיימות בשפע. ישראל היא אחת המדינות המובילות בתחום, והיא שותפה למפעלים כאלה בכמה מדינות וביניהן קפריסין. כמו כן, באמצע שנות ה-90' של המאה שעברה יזמה ישראל מפעל להמתקת מים בעומאן, כשהיחסים בין ישראל למדינות המפרץ שגשגו נוכח הסיכויים שנראו אז לפתרון הבעייה הפלסטינית. אך סיכויים אלה נמוגו בעקבות כשלון הסכמי-אוסלו ופרוץ גל האלימות הפלסטינית נגד ישראל.
יש לציין כי ישראל כיום אינה סובלת ממחסור במים, ותוכניות להקמתם של מפעלי המתקה נוספים - מוקפאות.
הפוטנציאל והאמצעים הדרושים להתגברות על משבר המים קיימים אפוא, וכדי להתחיל בצעדים המעשיים, יש להבטיח רגיעה ויציבות באזור ולהכשיר את הקרקע לצמיחה כלכלית שתשנה את פני האזור ותבטיח רווחה לדור הזה ולדורות הבאים.
כתנאי ראשון והכרחי להשגת יעד זה יש למגר כליל את הטרור, משום שארגוני הטרור למיניהם יראו במפעלים כמו אלה יעד לפיגועים. כדי להבין את החיוניות של צעד זה, די להתבונןן במה שקורה בסיני, שם פגעו ארגוני הנטרור בצינור הגז לירדן וישראל 17 פעם עד כה. זה מה שצפוי לצינורות הגז, הנפט והמים שיהיו קשורים למפעלי ההמתקה.
במקרה של רגיעה, יציבות ושלום, תיסלל הדרך לשיתוף פעולה בינלאומי בתחום המתקת-המים, שיבטיח את החיבור בין האמצעים, האנרגיה והטכנולוגיה להקמת המפעלים. שיתוף פעולה פירושו הקמת מפעלים משותפים וגדולים, וככל שהמפעלים יהיו גדולים יותר, תקטן עלות ההמתקה של מטר מעוקב אחד של מים.
* הכותב: מנשה שאול - פרשן לענייני המזרח התיכון
המאמר פורסם ב-
''מראה'' - מגזין בענייני מדינה, חברה ותרבות
