צילום: שלומית קידר, הפורטל לחקלאות טבע וסביבה בתקופה שבין אפריל 2004 לפברואר 2005 הוציא מרכז הביטחון של משרד התחבורה צו, האוסר טיסות מכל סוג שהוא באזורים המצויים בקרבת הגדר של רצועת עזה. בעקבות זאת, נמנע מהקיבוצים נירים וניר-עוז, הגובלים עם הרצועה, לרסס את הגידולים החקלאיים המצויים בשטחיהם. הנזקים שנגרמו לגידולים, במשך עשרת החודשים שבהם נאסרו הטיסות, היו עצומים וחלק ניכר מהיבול נרקב ונפסל לשיווק או נמכר במחיר ירוד.
מנהל קרן הפיצויים ופעולות האיבה סירב לבקשתם לקבל פיצוי מהמדינה בגין הנזק שנגרם להם, מהטעם שלעמדתו הנזק לא נגרם כתוצאה מפעולת איבה. אולם, ועדת הערר לעניין מס רכוש וקרן פיצויים התקבל, וערעור שהגיש המנהל על החלטתה, נדחה ע"י המחוזי. כך הגיעה הסוגיה לפתחו של ביהמ"ש העליון בדרך של בקשת רשות ערעור מטעם המנהל.
ביהמ"ש העליון החליט לדון בשאלה המשפטית החשובה שהעלתה הבקשה: לטענת המנהל, החוק מזכה בפיצוי רק אם התרחשה פעולת איבה בפועל, ואין להרחיב את פרשנותו, בין השאר, לנוכח ההשלכה שיהיה לכך על הקופה הציבורית.
לעומתו, עמדת הקיבוצים, ועדת הערר והמחוזי הינה, כי כאשר הנזקים נגרמים כתוצאה מפעולת מניעה שננקטה בשל חשש ממשי, המבוסס על מידע מודיעני, מפני פעולת איבה יישובי הספר זכאים לפיצוי.
ערבות הדדית שופטי ביהמ"ש העליון שדנו בתיק, יורם דנציגר, אורי שהם ועדנה ארבל, תמכו בעמדה אחרונה זו ודחו את הערעור.
השופט דנציגר, שכתב את פסק הדין, הסביר, כי החוק מקנה ליישובי ספר, שנמצאים בסיכון בטחוני מתמיד ונושאים בנטל כלכלי ובטחוני כבד, את הזכות לתבוע פיצוי על נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו להם בשל פעולות איבה ומלחמה.
תכלית החוק סוציאלית: הנטל הכלכלי שנגרם ליישובי ספר עקב פעולות מלחמה או איבה, מוטל על כתפי הציבור כולו, כחלק מערבות הדדית של אזרחי המדינה.
לעמדת השופט, עמה הסכימו שני השופטים האחרים, לנוכח תכלית סוציאלית זו, ועדת הערר וביהמ"ש המחוזי הגיעו לתוצאה צודקת, לפיה, יש מקום להרחיב קמעה את הוראות החוק.
"אכן, המונח "פעולת איבה" משמיענו כי נדרשת פעולה אקטיבית מסוימת בעלת מאפיינים של איבה. אלא שהמציאות מורכבת יותר, כפי שהמקרה דנן מדגים היטב. לעיתים תינקט פעולה אקטיבית מסוימת על מנת למנוע פעולת איבה בהתהוות. גם פעולת המניעה עלולה לגרום לנזקים" כתב השופט וקבע, כי יש מקום ל"מתיחת" המונח עם כי באופן מוגבל וזהיר.
השופט ביקש להדגיש, כי נזק שנגרם בשל חשש ערטילאי מפני פעולות איבה, לא יזכה בפיצוי, אלא רק כאשר הנזק הוא תוצאה ישירה של פעולה ספציפית שננקטה על ידי גורמי הביטחון, במטרה למנוע פעולת איבה מתהווה, שהמידע עליה הוא מידע מודיעני קונקרטי.
לעניין השיקול התקציבי העיר השופט למנהל, כי זה אינו חזות הכל. אמנם, ציין השופט, כי השיקול התקציבי עומד תמיד ברקע וכי אין ספק שהשמירה על הקופה חשובה מעין כמוה, אך עם זאת, זהו לא השיקול המכריע בכל פעם שמפרשים חוק באופן שעלול להרחיב את מעגל הזכאים לפיצוי. לעמדתו, אם לשון החוק ותכליתו נוטות במובהק לטובת פרשנות מרחיבה- כמו במקרה זה- אין לייחס לשיקול התקציבי משקל מכריע.
משכך, הערעור נדחה כאמור. הקיבוצים יקבלו פיצוי ומנהל קרן הפיצויים חויב בהוצאות נמוכות של 30 אלף שקל בלבד, בשל השאלה העקרונית שהביא לפתחו של ביהמ"ש.
ב"כ המערער: עו"ד עמנואל לינדר. ב"כ המשיבים: עו"ד עירו נויניץ'
 | הכותבת יעל בועז
היא עו"ד העוסקת, בין היתר, במשפט ציבורי ומנהלי. |
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור. 
לעיון בפסק הדין לחצו כאן הידיעה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין" 
למידע נוסף במדור חוקתי ומנהלי
