המחאה שהתחילה על מחיר הקוטג' ונמשכת במחאה הכללית של היום, היא גם מחאתם של החקלאים מהנגב. הכל מתחיל ונגמר במים. לייצור גביע קוט'ג אחד נדרשים כ - 500 ליטר מים! מיעוט הגשמים בנגב בחורף 2010/2011 (בצפון ובמרכז ירדו גשמים בהתאם לממוצע הרב שנתי), גרם לכך שהחקלאים שמגדלים מספוא ותחמיץ למאכל בהמות, נאלצו להשקות את השדות במים ובשל כך התייקרה עלות גידול המזון לבהמות.
יתרה מזו, שנת הבצורת בנגב ומזג האוויר גרמו לכך שהחקלאים נאלצו להשקות את שדותיהם יותר מהמתוכנן ועקב כך הם נקלעו לחריגות שימוש במי השקייה. חריגה זו גרמה לרשות המים "לקנוס" את החקלאים בסכומי עתק ולדרוש תשלום מופקע ומוגזם בעבור מי השפד"ן, שמשמשים להשקייה בשדות הנגב.
העיסוק בחקלאות איננו עיסוק קל. החקלאים לא יושבים במשרדים ממוזגים ושותים כוסות תה. הם נמצאים בשדות ובמרחבים הפתוחים גם כשמזג האוויר לוהט או קפוא,הם ממשיכים לעבד את השדות גם כששריקות טילים נשמעות מעליהם, או כשמתפוצצים סביבם פצצות למיניהם. החקלאים הם אלה שבזכותם אדמות המדינה נשמרות ולא נבזזות ובזכות החקלאות והחקלאים שומרת מדינת ישראל על עצמאותה כמדינה חופשית ודמוקרטית.
את כל זאת יודעים גם קברניטי המדינה לדורותיהם. העדות לכך היא מפעל המוביל הארצי שהוקם בשנות השישים ומפעל השפד"ן שהוקם בשנות השמונים, שכל ייעודו - טיהור השפכים של גוש דן והזרמתם לנגב להשקיית השדות והמטעים.
מצד אחד מדינת ישראל רוצה חקלאות פורחת ומתקדמת בנגב ומאידך, היא לא תמיד מנסה לעזור או לסייע שזה גם יקרה בפועל. בחודשים האחרונים חקלאי הנגב עוברים סאגה מתמשכת של חיובים שערורייתיים על מחיר המים להשקיה. תשלום של מחיר זה משמעותו אחת – חיסול ענף החקלאות בנגב. רק השבוע נודע שתאגידי המים עומדים להחזיר לציבור 100 מליון שקל (!) בשל חיובי יתר, אבל אין בהודעה מילה או חצי מילה, גם על הסכומים שניגבו מהחקלאים בנגב.
בשלב זה, פורום ועדת הנגב, שמאגד עשרות מושבים וקיבוצים בנגב, מנהל מו"מ אינטנסיבי עם משרדי הממשלה האחראים והנוגעים ישירות בחקלאות, בחקלאים ובתעריפי המים. עד כה מרבית החקלאים שילמו את חובותיהם לחב' מקורות, לא כולל "הקנסות" שהשיטה עליהם רשות המים. קנסות אלו עומדים על 17.8 מליון שקלים.
היות שכך, נוצר מצב שעלות ייצור התחמיץ למאכל הפרות, עלתה פלאים, רפתני הנגב נאלצים לשלם עבור סעודת הפרות החולבות הרבה יותר מאשר הרפתנים בצפון, העלות הכוללת של אחזקת הפרות בנגב התייקרה ולכן, עלות ייצור כוס חלב ברפת בקיבוץ מפלסים שבדרום, גבוהה יותר מאשר ייצור אותה כוס חלב ברפת של עין חרוד שבצפון (לדוגמא). ענפי החקלאות קשורים זה לזה וניזונים זה מזה וכולם זקוקים למים.
בראייה כוללת של עתיד מדינת ישראל, חייבים לתת את הדעת לחקלאות המתקיימת, למרות כל הקשיים, בדרום המדינה ולכן יש להתחשב בצרכי המים המיוחדים של החקלאות הדרומית. בבתי הספר מלמדים ש"אם אין לחם אין תורה", כדאי מאוד להבין ש"אם אין מים לא יהיה נגב".
יאיר מנע,
חבר קיבוץ ניר עם
מנכ"ל חב' מושבי הנגב
